קישור לבלוג
התכוונתי לכתוב פוסט בנושא אחר, אבל העולם והדברים שבו משתנים כל כך מהר, עד שאני לא מספיקה לחזור הביתה וכבר משהו משתנה;
שוב אני מתפרקת, וצריכה לבנות את עצמי מחדש. זה קרה יותר מדיי בתקופה האחרונה, והנה זה קורה שוב.
ישנתי בערך שעה וחצי בלילה, ואני לא מרגישה עייפה- עדיין. מערבולת של רגשות מסתובבת בתוכי, אם כי נראה שהיא מתחילה להרגע, או לפחות לעת עתה. אני אוהבת אותו. הוא כנראה לא. הוא נישק אותי כי הוא חשב שזה יעזור לי להרגיש טוב יותר. הוא לא יכול לעמוד בפניי, כי הוא לא רוצה שארגיש רע. הוא עדיין התחיל את זה. ורק אחר כך הוא הבין שזה לא משהו שידידים צריכים לעשות, שזה לא דבר טוב.
במשך ארבעה חודשים אני הורסת את הידידות שלי איתו. אבל הוא התחיל להרוס אותה.
אני מרגישה שהוא שיקר לי, בכל מילה שאמר, שנועדה לרומם את רוחי. קשה לי עכשיו להמשיך להאמין לאדם שהרגשתי שיכולתי לדבר איתו על הכל.
כשהוא חיבק אותי וכל כך רציתי לבכות, הדמעות לא יצאו. חשבתי שאולי אחר כך אנסה לבכות דמעות של דם.
ידידות- מילה שהאמנתי בה בילדות. תמיד חשבתי שידידות עדיפה על אהבה (ועדיין מנסה להאמין בזה); בידידות קל יותר לדבר על דברים, היא מגיעה לרבדים עמוקים מאוד. האהבה אינה רגש יציב. קשה יותר לדבר על דברים מפחד להתפס כאדם שהצד השני לא יאהב.
למה אני לא מצליחה לממש את המחשבה הזאת, ובמקום זאת מתאהבת באנשים החשובים לי ביותר?
הידידות שלנו חשובה לי. הוא אמר שהידידות שלנו יכולה להיות עמוקה יותר למרות זאת, והוא עדיין מעוניין בה. זה מוכיח שידידות חזקה יותר מאהבה, כי האהבה לא הצליחה לשבור את הידידות, ואולי הידידות עוד תצליח לשבור את האהבה.
כל הפחדים שבו בבת אחת. אני שוב פוחדת מאנשים, אפילו מהאנשים שאמורים להיות חברים שלי. שוב אני רוצה ללכת, להסתגר באיזשהו מקום ולא לצאת ממנו. אני מרגישה שבכל זאת לא השתניתי כלל. הפחדים עדיין שם. אותה ההתנהגות לא נעלמה. אני עדיין אותו ג'ירף- סיפור המספר על ג'ירף פסימי, שכל הזמן חולה, חושב על דברים רעים, ומאמין שאין לו חברים, עד שחבריו עושים לו מסיבת הפתעה ליום הולדתו.
כשנקודת האור מפסיקה להאיר, צריך לחפש אחת אחרת. נקודה שתבער לעולם. נקודה שלא תלויה במשהו או מישהו כדי שתמשיך לבעור לנצח.
אני לא רוצה לחיות למען משהו או מישהו. אני צריכה לחיות למען עצמי. בשבילי. אבל עדיין לא הגעתי לנקודה הזאת. קשה לי להחזיק את עצמי בזכות עצמי. אני צריכה עזרה. וכאשר מישהו מנסה לעזור, זה אף פעם לא מסתיים בטוב. תפסיקו לעשות למעני דברים שיתפסו כג'נטלמנים בעיניי, וכדאי שתורידו את השיער לפני. אני מאמינה שזה יחסוך הרבה כאב.
חברים- יש לי את החברים הכי טובים בעולם. אנשים שאני כל כך אוהבת, עד שלפעמים נדמה שאני מגזימה. לא משנה כמה חיפשתי, לא מצאתי עוד אנשים כמותם. אני רוצה לשמור אותם קרובים, כי הם חשובים לי יותר מעצמי.
אני שוב צריכה להבין שאני לא זקוקה למישהו. אני רוצה לחזור לחלק שהיה בי פעם, לפני שנתיים וחצי. כשלא נתתי לרגשות להשתלט וניסיתי לקבור אותם כמה שיותר עמוק, כדי לא להרגיש דבר. אני רוצה לחזור לדרך החשיבה שהייתה לי אז. אני צריכה לרכוש מחדש את היכולת לכוון את השיחה לכל כיוון שאני רוצה. אני חייבת להסתיר הכל... או שאתה חייב. כי נפגעת פעם אחת והחלטת שלא עוד. אבל אני עדיין מתכוונת להפסיק. זה יעזור גם לי, וגם לסובבים אותי.
זה באמת לא הפוסט שהתכוונתי לכתוב. אני לא בטוחה שהכל נאמר.
שיהיה בהצלחה, בכל זאת,
בבלוג זה
בכל הבלוגים
