פעם ראשונה שאני חושב לעשות משהו כזה.. אני ככל הנראה יספר פה על עצמי טיפה על הימים שעוברים עליי לאחר גיל 18.. ובגלל ככה בכללי מהידע שלי.. |
כינוי:
TomDor בן: 32 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הוסף מסר | 9/2010
 והנה אני שוב..
והינה אני שוב.. פה לבד בחדר.. עם הצורך הכלכך אנושי הזה של להרגיש נאהב,
ולא בטוח שיכול לבטוח במישהו אי פעם כמו שאני בוטח בעצמי..
גם עד שהשגתי את כל מה שרציתי, הצלחתי איך שהוא להרוס הכל,
הבדידות לפעמים משגעת אותי,ולפי מה שלמדתי והשכלתי במהלך חיי..הבנתי שהבדידות יכולה להרוג אותך
אז אני לא כופה על עצמי את הבדידות הזאת.. אבל אולי זה מי שאני.. כרגע בכל אופן,בן אדם מתבודד..
גם כשכל החברים שלי המעטים שנשארו לי יהיו סביבי אני יצליח למצוא משהו שיהרוס את המצב רוח..
לדעת שאת לא חשוב לאנשים בעולם.. זה לא כיף,וולאה לפעמים ההורים לא מספיקים.. הם כמעט אפעם לא מספיקים..
כי לרוב אין להם ברירה ולדאוג לך.. כבר אי אפשר לדעת מתי הם באמת דואגים לך.. או סתם שואלים לנימוס.
ולמרות שאני באמת משתדל להיות נחמד כלפי האנשים שאני נמצא סיבבם, משום מה הם לא לוקחים אותי ברצינות.
ו-וולאה זה מתיש מייאש מעצבן.
כן.. ושוב אני פה לבד בחדר.. רק אני והשירים של אמינם ועוד כמה ראפרים כאלה ואחרים שמתנגנים להם ברקע..
ממלאים את החלל הריק מאהבה ואכפתיות הזה.
שוקע אט אט בדיכאון ובשביזות הזאת.. שכלכך לא מתאימים לי.תמיד כולם זוכרים אותי תמיד.. אופטימי ומחייך..
החיוך אבד כבר ואופטימיות ברחה ואותה מחליפים כרגע שיגרה,פסימיות,ועייפות חרונית
אז אולי להתבגר ולעבור את גיל ה18 זה לא כזה זוהר כמו שזה נשמע..
ואולי המחקרים אומרים שמבחינה ביולוגית עברתי את "גיל ההתבגרות" אבל לא .. אני לא מרגיש ככה.. אלא בידיוק ההפך..
ההתבגרות שלי מתחילה עכשיו..ואני עובר אותה לבד.. לא המצב האידיאלי,אבל זה מה שיש.. מנסים לשרוד את היום.. את המחר, לעבר השלב הבא המשמעותי בחיים שלי.. הצבא,מי יודע מה הוא יביא..
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
