בובה (ג'סיקה) / בובה

השיר שעושה לי כל שטיפת כלים לחוויה

Starting to turn \ Andew Paul Woodworth

comptine d'un autre ete \ yan tiersen

"היי צ'רצ'יל

לצערי לא אוכל להיענות לבקשתך

כפי שציינת מדובר בתקנון שהוא קשיח ובלתי

ניתן לשינוי,

חשוב לי להדגיש שנראה לי שאתה נעול 

בצורה לא נכונה על הצנחנים שבאמת - אין

הבדל  ביניהם לבין יתר חטיבות החיר,

אביך מאוד צודק בהקשר זה!!

אז כדאי שתחשוב שוב על רצונותיך

אגב, גם למדאג לא תגיע כי אתה מיועד ליחש

אז- עדכן אותנו להמשך

בהצלחה"

ההתרגשות שהייתה בי כשפתחתי את האימייל הזה נהפכה בן רגע לאכזבה. ובכל זאת, אני יודע שלפחות עשיתי משהו, למרות שלא הלכתי עם הראש בקיר- בכדי לנסות ולהגיע לחטיבת הצנחנים, ונכשלתי. אני מרגיש שלמרות שמפקד הבקו"ם בכבודו ובעצמו סירב לי פעמיים בתוקף- אני עדיין לא עושה מספיק בשביל להגשים את חלומי. למרות ש"אסור לשכוח בחלומות הארי, ולשכוח לחיות..."

 אחרי שאתה עובר את גיל ההתבגרות, אתה עוד עלול לתהות למה בגיל 13 קיבלת דברים קשים הרבה יותר בקלות. אני כן יודע שהסטיגמות והדעות הקדומות יפריעו לי עד היום שבוא אתייצב בשערי הבקו"ם בתל השומר, ואעלה אל האוטובוס לבסיס הטירונים של גולני. אני יודע שהכומתה שלי לא תהה אדומה, ובכל זאת- אני כן חושב שברגע שבוא אקבל את הכומתה החומה, לאחר כל מה שאעבור בשבילה- ארגיש גאווה וחום מתפשט בחזה, ללא קשר לחלומות ותקוות שנגוזו עם התשובה הקצרצרה הזו למעלה. מי מוכן להרעיל אותי על גולני?

אבי חזר השבוע לארץ, בכדי ללוות בכיר שוויצרי בסיוריו בארץ הקודש. אני דיי בטוח שרוב הישראלים המתבוללים בחו"ל ישמחו יום אחד לחזור לארץ, ולהרגיש שאין כמו בבית. אני מתקשה לדמיין מה הוא חווה כשהוא ראה לראשונה את מצבתה של אימו בבית העלמין בתל מונד. אני עוד זוכר את החוויות הקשות שלי מאותה חלקת אדמה בה גופתה של סבתי תירקב לעד. כמה שקשה לכתוב את המילים הללו.

כשהייתי בלונדון בינואר, הייתי בכל כך הרבה חנויות של בגדים ומזכרות, כך שללא היסוס קניתי, על חשבון ההורים כמובן- מתנות יום - הולדת לחברי הטוב מית'רנגיל שבאותה התקופה "חגג" את יום הולדתו ה19. בגדים מגניבים, מכונת גרעפסים מפגרת (שמצחיקה כל אדם, לא משנה כמה הוא יירתע ממנה), כרטיסים להצגות שהייתי בהן בכדי שיקנא עד עמקי נשמתו, וכמובן המוני גלויות בכדי להעלות בו נשכחות.

כשאותו חבר מגדול נסע לקחת את המתנות הללו מאבי, הוא החליט שהוא עונה לשיחת טלפון קצרצרה, עוד הוא עומד ברמזור. או אז, הוא שכח שמרפי בכבודו ובעצמו שוכב קשור בבגאז'. שוטר תנועה ממורמר עצר אותו, וגזל מהג'ובניק המסכן שמרוויח גרושים 1000 שקל כקנס. הרגשתי כל כך רע, הרי הזבל שקניתי לא שווה 1000 שקל. חבל שהוא לא נפל על השוטר אזולאי...

החיים זוחלים באיטיות כשהמחוגים בשעון טסים להם. כבר פתחנו את חודש מרץ ועדיין לא עשיתי עם עצמי כלום. לאחר חיים שלמים בהם אני יושב על המחשב, הבנתי דבר חשוב- המחשב הוא אויבו הגדול של האדם. זה אמנם מוגזם, אני מסכים בהחלט- אבל הוא גוזל ממני כל כך הרבה זמן חשוב של יציאה מהבית, שלא פלא שבגיל 18 אני לא יודע לפלרטט.

החלטתי לקחת הפסקה ממשחקי מחשב, ולקחת את חיי בידיים. וזאת הסיבה שאני בשבוע הבא כנראה אתחיל קורס להולנדית (על חשבון המדינה...כלומר על חשבונכם)- ואחכה למזג אוויר טוב יותר בשביל "לקרוע" את הולנד. אני זוכר את התקופה בה הייתי מגלה את הולנד צעד אחר צעד- איזו הרגשה נפלאה זאת הייתה. נפלאה יותר מאהבת נשים, או לפחות האקסית שלי.

באמת! לא פעם שמעתי שמזג האוויר החורפי באירופה גורם לאנשים להתאבד.

מוגזם? בואו לראות בעצמכם.

אני עוד זוכר מהימים הרחוקים של כיתה י"א, בה קראנו שירים גאוניים ולא סימפטיים כלל של ביאליק. ביאליק כתב נהדר, אבל לתת לנו ללמוד את שיריו לבגרות? זה מוגזם כבר!

ביאליק כתב שיר על כך שהוא לא מסוגל לכתוב עוד. אני בטוח שבעת בה הוא כתב את מילות השיר, הוא הרגיש פורקן עז שכל ישראבלוגר שמעריך את עצמו מרגיש לעיתים- אבל יש דברים, משרד החינוך, שנותרו להישאר אינטימיים וטמונים במגירה לעד. וכך אני מרגיש עכשיו, בכתיבתי. חסר חן, שנינות או ציניות אופיינית לאדם קרח ושמן. למרות שבכל זאת הייתי מעדיף ללמוד את הפוסטים של עצמי לבגרות, ולא לשנן כמו תוכי את סבלם של אחרים.

עם זאת, התקופה האחרונה, ובעיקר החזית שלי אל מול לשכת הגיוס (שבה הרמתי דגל לבן) גרמה לי לתהות יותר ויותר במושג שאותו בני האדם מעריצים יותר מכל- האלים, או כמו בדתות המונותאיסטיות- אלוהים.

ההיגיון הבריא קובע שאין ישות שכזו השולטת ובוחנת כל אדם ואדם, אלא רק טבע שלו חוקים ברורים והוא בעל כוחות הגדולים מהבינה האנושית. ובכל זאת, ועל אף כל ניסיונותיי להתכחש לכך- אני מרגיש עמוק בליבי שיש כוח מסויים בעולם, כוח לא מוסבר ועל טבעי שאיתו אנחנו יכולים לתקשר. אני כל כך רוצה להאמין שיש מן מלאך השומר רק עליי, והוא דואג לתת בי כוח בשביל לעשות דברים גדולים. לפני ששלחתי את אותו מייל נואש למפקד הבקו"ם, הנחתי את מרפקי על עדן החלון, חפנתי את סנטרי בכפות ידיי והבטתי אל הכוכבים. מעולם לא הייתה לי בעיה לדבר עם עצמי או אל האוויר שמסביבי (והנה, אין לי שום קבלות שאני חולה בנפשי)- ולכן התחלתי לבקש מהכוכבים לעזור לי. לכוון אותי לדרך בה אוכל לפרוח. לתת לי את הכוח להיות טוב יותר. ואכן כך היה, לאחר מכן ישבתי וכתבתי את המכתב שרץ במוחי כל כך הרבה זמן, ובחוצפה קלה גם שלחתי אותו. מאז ומעולם הייתה בי תקשורת ואמונה בדמות לא נראית, ששוכנת אי שם בחדרי ליבי, ותמיד חשתי ככפוי טובה כלפיה. הרי אני לא דתי, וגם מאמין במשפט: "בראשית ברא האדם את אלוהים". הרי בני האדם יצרו מיתוסים ואמונות, כה עמוקות ורחבות- בכדי להתמודד עם העולם והכוחות הגדולים שבו. אין אני דתי, אך אני כן מאמין בעשרת הדיברות, שכן הן הגיוניות ולמעשה מכתיבות דרך התנהגות שתגרום לאדם לפרוח כעץ בשדה של פרחים וקוצים. זאת הסיבה, למשל, שעזבתי את חיי בהולנד וחזרתי לטפל בסבתי החולה בארץ. בלי להסס- כי אני מאמין בכל ליבי שלכבד את הזקנים ממני זאת התנהגות נעלה- לדעת לתת מעצמך בשביל אדם אחר.

בכלל, יש הטוענים שאלו החוזרים בתשובה עושים זאת מהסיבה הפשוטה שהם איבדו את דרכם, והם מחפשים להיאחז במשהו פשוט ואמין, אם יודעים לכבות את ההיגיון והמחשבה שמעבר- אני רואה ביכולת להאמין במשהו לא אמיתי, או על טבעי אם תרצו- כגורם מחזק. לדעת ולהאמין שיש מזרון שיספוג את הנפילה, ואף יעזור לך לקפוץ היישר למעלה. כמובן שהכל במידה, למאמינים שביניכם. האם אני המבולבל היחידי?

בכלל, אילו יכולתי, הייתי מנסה לחקור את העל טבעי שבעולם. זה אחד הנושאים, אם לא הנושא שהכי מעניינים אותי בעניין כולו. תחשבו על זה, הרי אלברט אינשטיין השתמש רק ב17% מיכולת מוחו!

אם יכולנו לדבר בצור ה טלפתית, היינו חוסכים הרבה כסף בחשבון טלפון, לא?

שום דבר לא מושלם.

ומהירהורי למציאות,

אני הולך להכין לי איזה טוסט עסיסי עם גבנ"צ , קטשופ ואורגנו.

שיהיה לכולם המשך שבוע נעים, ולא מדכא כמו פה,

שלכם,

סר וינסטון צ'רצ'יל, שקבע שהיעד הבא היא העיירה Volendam שבשירה ההולנדית כתוב שהיא העיירה היפה בהולנד!