אני עומד שם ממעל, וצופה בעיר העתיקה ביותר בהולנד. העיר דלפט לא
עמוסה בתיירים המחפשים סמים וסקס, ושטופה במשמש. אמנם אני עומד בין ארץ לשמיים
ובין חיים למוות- אך הנוף פשוט שובה את ליבי. לא יכולתי שלא להציץ מעל למעקה הצר
שאמור למנוע ממני לצנוח את אותם 70 מטר ממעלה הכנסייה בה קבורה כל משפחת המלוכה
ההולנדית, לאורך הדורות.
אלי, הנהג השגרירותי, סיפר לי שכשאחד מהם נפטר או מת בכל דרך שהיא-
הלוויה כל כך חגיגית ומלאה באנשים, שמלווים את הארון המלכותי בכזו תפארת. כמו
"ליצן הלוויות" של איצקו ב"רמזור"!
הנוף הרבה יותר טוב ממה שרואים בראש הכנסייה של ברלין!
בסרטון הבא תראו חלק מאלף המדרגות שאותן הייתי צריך לעלות בכדי להגיע
לתצפית ממנה רואים את הנוף אשר רואים המלאכים שם למעלה. אני אמנם מתנשף, וכניראה
שלא שמתי לב שגם אתם שם איתי למעלה, וזנחתי אתכם לבהות במעקה וידיי שלי- אבל ישנם
רגעים ששווים את כל הצפייה הארוכה.
כשירדתי את אותן אלף מדרגות בחזרה, והסתכלתי מבחוץ על המגדל האדיר
שממנו השקפתי על העולם לפני דקות מספר, הייתי חייב להצטלם איתו. עוד אני עומד,
חבורה של בנות עומדת משמאל וצועקות לי:
"Wow!
He's beautiful!", "He's
perfect!"
זה כבר עניין של טעם...אני אישית לא מבין מה סקסי באיש מזקין, שמן וקירח ;)
הבטתי בהן בחיוך גדול, ואלי ואני עזבנו את הרחבה העתיקה ביותר בהולנד
כשהן מצחקקות להן. הצ'יפס הטעים המכוסה במיונז שאכלנו לאחר מכן, רק הוסיף למצב רוח
הטוב שעבר עליי היום. כמה טוב לחיות!
בהמשך הסיור הקצרצר שלי בעיר דלפט העתיקה, זכיתי גם לבהות באגם אדיר
ויפהפה. מסתבר שבימי הקיץ הוא עמוס בבלונדיניות לבושות בתחתונים בלבד, ללא חלק
עליון- ואנשים רבים שבאים לשחות עם הברווזים במים הצלולים, וגם לעשות שייט בקייקים
באגם ובנהרות הרבים החותכים את העיר. אני חייב לחזור לשם ביוני. אל דאגה, אקח אתכם
גם. אולי מישהו רוצה להצטרף?
את הדרך לדלפט העברנו במבט על
הולנד שטופת השמש, סוף סוף, ובשמיעת פופ ים תיכוני (השנאה הגדולה של יהורם גאון)
במערכת האדירה שבמכונית הוולוו של אבא שלי, שכרגע נהנה לו בציריך שבשוויץ. הקשבתי
למילים הגאוניות של השירים, וטפחתי לעצמי נחרצות על המצח, לאות הזדהות עם הבושה לאינטליגנציה,
כמו שהגאון ממרוקו נוהג לומר. אני מקשיב למילים המדברות על אהבה, ונזכר במאיה.
את מאיה הכרתי לפני כמה ימים, כשהיא הוסיפה אותי להיות מבין רבים
מחבריה לפייסבוק. אישרתי אותה, כי היא פשוט נראתה טוב בעיניי. ככה זה עובד, לא?
במהלך הימים האחרונים הגבנו אחד לשנייה על תמונות, וסטטוסים, עד שלמעשה
פשוט התחלנו לשוחח במשך שעות. כל כך נהניתי לדבר איתה, ולחלוק איתה חווית, ולשמוע
על שלה, עד שהעבודה שהיא קטנה ממני בשנתיים וחצי וגרה בישראל הפסיקה להפריע לי. גם
במרחק של מאות קילומטרים מוואסנר לרעננה, נהניתי מכל רגע. היא אמנם צעירה ממני
בהרבה, ואכן צעקתי אל האוויר שמרפי אכן "בן של זונה"- אבל כשהקשבתי
למילים הרדודות על אהבה בשירים המשוועים להיכנס לז'אנר "המוזיקה
המזרחית" , יכולתי להרגיש כיצד התרגשות שלא חשתי כבר שנים גואה בי.
אז נכון לעכשיו אין סיכוי שנהיה ביחד, אבל גם הפנטזיה על כך עושה לי
כל כך טוב.
אין כמו ישראליות. נ-ק-ו-ד-ה.
אז עד לפעם הבאה,
שלכם,
סר וינסטון צ'רצ'יל, שלא יכול להוריד את החיוך מפניו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
