אני פשוט חייב לתעד את הרגע הזה.

אני משחק איזה משחק מטומטם אבל ממכר באינטרנט, במקום ללכת לקרוא קצת על החטיבות הראשונות של צה"ל, מחוברת "במחנה" שאבי הביא לי מהארץ (אני חייב לאגור קצת "רעל" על גולני בעורקים לפני הגיוס..) ולישון.

תוך כדי משחק אני מקשיב למוזיקה, ודווקא השירים הבאים:

You'll be in my heart \ Phill Collins (Tarzan OST)1

I can go the distance \ Hercules OST

Come what may \ Moulin rouge OST

דווקא הם מזכירים לי את מיה... החום המתפשט בחזה כשאני מדמיין את פניה מול עיניי.
מי היה מאמין שראש ממשלה איתן שעמד בראש צבא במלחמת העולם השנייה- זה שתקף אחרים שחריפות שכל אדירה, יימס למראה של בחורה יפה. 

מה הסיכוי שאני מתאהב בנערה שמעולם לא פגשתי?

מה איכפת לי? כל כך טוב לי כרגע, על אף שהמצב לא משהו. לא משהו בכלל.

הרבה אנשים שאני מכיר קוראים פה. אני מקווה מאד שהיא לא נמנית ביניהם...!

אני אט אט אוגר שירים שהייתי רוצה להשמיע ברגעים מסויימים- לבאה בתור שתשבה את ליבי. אני רק מדמיין את זה- ואני מתרגש כאילו שוב הייתי אותו ילד מאוהב בכיתה ח', בעת המחזמר "מרי לו". אני יודע שיום אחד אשיר לאותה דמות חסרת פנים ,כרגע, את Your song של אלטון ג'ון (שמגיע להאג, אגב- ב4 ביוני!)- בין אם היא תרצה, ובין אם לא. בעיה שלה.

שלכם להלילה,

סר וינסטון צ'רצ'יל, שלא מבין איך היו נראים חיינו ללא מוזיקה?