כאילו כאן / בועז מעודה

יומיים עמוסים מכל טוב.

משייט ב"קנאלים" שטופים שמש באמסטרדם באמצעות סירת פדלים, אל יציאה עם חברים לעיר האג, דרך הדיונות ההולנדיות שמשאירות עליי רושם אדיר בעל פעם מחדש. אפילו חזרתי לשם, בדרך שונה, רק כדי להתאהב מחדש. ואני לוקח אתכם איתי!

ב2 ליוני, חל חג נוצרי בכל רחבי אירופה, וכך- כל העולם ואשתו, כולל התיירים הזרים- יוצאים לחרוש את הולנד. מי אנחנו שנתנגד?

אבי הציע שניסע, "סוף סוף", לאמסטרדם, כולנו יחד. למרות שאחיי לא ששו לצאת מהבית ביום חופש, במיוחד כשתקופת הבחינות התחילה (ברוב התיכונים פה, אגב- שנת הלימודים כבר נגמרה, ו"החגיגות", תרתי משמע [אני כל כך אוהב את השנינות "הבריטית שלי", עם כל הצניעות שבדבר. כן, התכוונתי גם לסמים {"חגיגת"}] ממש בעיצומן!), יצאנו כולנו על אחת הערים המפורסמות בעולם. בשבילכם זה טיול, בשבילנו זו נסיעה של 35 דקות מהבית.

אחרי נסיעה בה אבי הסביר לי אודות המאורעות במצרים, והשוויץ שהוא בן המעטים שיוכלו להסביר על המצב בכזאת פרטנות- שכרנו "ספינת פדלים" ב50 יורו (250 ש"ח, ואנחנו כהרגלנו הישראליים- התלוננו על המחיר הגבוה, אבל התור הארוך להשכרה, היווה הוכחה למושג "היצע וביקוש". במיוחד בכזה יום יפה...).

ומכיוון שתמונות מדברות יותר טוב מבני אדם, אפילו יותר טוב מצ'רצ'יל! (הוא היה מתהפך בקברו, אילו היה קורא את המשפט הזה ;) ), אשתף אתכם ברגעים ששבתה המצלמה החדשה שלי, אך שבו גם את ליבי:

"ברייקדאנס" כריקוד רחוב באמסטרדם

משם הלכנו לאכול ארוחת צהריים במסעדת "Wok and Walk", שם הייתה עוד הוכחה שישראלים נמצאים בכל מקום- גם אחד העובדים שם היה אחד כזה, וגם כמה זוגות מהאורחים. אנחנו הפכנו להיות חלק בלתי נפרד מהנוף ההולנדי של אמסטרדם!

לאחר מכן הוחלט שניכנס למוזיאון "היינקן", בעקבות הבירה ההולנדית הישנה. בשביל 15 יורו לאדם, "נהנינו" ממופע של כסאות זזים, בירות בחינם, תערוכת תמונות, ביקור במפעל הישן עצמו, וצפייה בפרסומות רבות של בירת "היינקן" לאורך השנים. בביקור הזה הבנתי שוב- אני לא אוהב בירה. זה פשוט מגעיל. המדריך שהסביר לנו בבאר החופשי על הבירה, הסביר שהרבה נשים לא אוהבות לשתות בירה, כי הן פשוט לא יודעות "איך". הבחור לא העלה בדעתו שבחדר יש בחור אחר שפשוט לא מבין ממה כל ההמולה. נו, מילא.

אגב, הידעתם? שלושת ה"e" בHeineken הם למעשה סמיילים מחויכים. רוצו לבדוק!

חזרנו בשעות אחר הצהריים המאוחרות, והפלאפון שלי (עוד מדור ה- 1.5: אין בו מצלמה, הייתם מאמינים?) לא איחר לצלצל. פרונסוואה, החבר הצרפתי שלי מהעיירה "וואסנר", בה אני גר- צלצל ותיאם איתי שנצא לבית ריק של בחורה באיזור Scheveningen שהוא למעשה שכונת היוקרה בעיר "האג". סיכמנו לצאת עם אופניים, הרי בהולנד אפשר להגיע לכל חור על ידי אותו "מכשיר ספינינג"- ונסענו לאסוף אדם אחר, העונה לשם "מתאייס". לאחר נסיעה קצרה, הגענו ל"וואסנר הדרומית"- האיזור של העשירים. אחוזות מכל עבר, עם מרחבים אדירים וירוקים, שנשטפו בשמש האדומה והשוקעת. עצרנו על ספסל שעמד ממש על "קנאל" (תעלת מים) ובגדה השנייה עמד אחו ירוק ומרהיב. ישבנו שם שלושתנו, ודיברנו על דת והסיבות לאמונה, כשאנחנו שותים וודקה ומתפעלים, אני בעיקר- מהנוף.
את האמת? אני מעדיף וודקה על בירה.

הגענו לביתה של אותה בחורה, "אנה" שמה, אחרי שפרונסוואה טעה בדרך כמה פעמים (לי לא היה איכפת. האזור כל כך יפה באור השמש האדומה, שלא רציתי לחשוב על שום דבר אחר!) שהוריה נסעו לחו"ל, והיא החליטה שלא ישנים- רק משתגעים!

נכנסו לביתה המבולגן, ויצאנו אל החצר, שם ישבו כבר שני בחורים- M.D. הקנייתי, ומרטין הסלובקי. הם היו דיי שיכורים, ואמ.די. נראה כאילו עישן איזה ג'וינט או שניים, והמשיך לאכול צ'יפס, מבלי לשים לב שהוא בכלל זולל משהו כאילו היה נמר רעב שטורף איילה חביבה בספארי הגדול והפתוח.

ישבנו, דיברנו, צחקנו והתווכחנו. מעניין שבכל פעם שמישהו שומע שאני יהודי, הוא פוער עיניים. אני מניח שזהו לוא דווקא יצר האנטישמיות הטבעי שכל אדם נולד איתו המתעורר- אלא מספר המשפטים הגזעניים שרצים בראשו- אלה ששמע כל חייו. והרי כולנו שמענו כאלה, לא?

הוא טען שאני יכול לקרוא לו "Nigga!", אם אאפשר לו לקרוא לי "Jew", ומיד הסביר ברצינות ש"החבר הכי טוב שלו הוא יהודי".

למען האמת, בכל אינטראקציה עם אותם חברים אני תמיד נתקל באיזו אמרה סטריאוטיפית על יהודים: אחרי אימון קרב מגע שאני הדרכתי ביום שלישי שעבר, יצאנו אל הרחבה שמחוץ לבניין, בכדי שאוכל להדגים לחבר את תשובתי לשאלתו- הרי אין כמו מענה ויזואלי. לפתע, אני שם לב ששכחתי את התיק שלי בתוך הבניין שדלתותיו ננעלו, וכל הציוד שלי בפנים. רצתי מהר לדפוק על החלון בכדי לסמן שאני מבקש שיפתחו לי את הדלת, כשפרונסוואה שואל אותי: "מה קרה?"- עניתי לו ש"שכחתי את הכסף שלי בפנים"- ולפתע הוא התחיל לצחוק, ללא סיבה הנראית לעין, כאילו עשיתי משהו טיפשי במיוחד.

באותה יציאה מדוברת ביום חמישי לאחר מכן, הוא הסביר לי שהוא צחק, מכיוון שאני דאגתי לכסף שלי, ובגלל שאני יהודי (ולא מתבייש בזה בכלל)- המחשבה הראשונה שעלתה לו לראש היא שאני "מודאג בגלל כספים". הדעות האלו תמיד היו, ותמיד יהיו, כנראה.

בכל מקרה, לאחר שעה של שיחה בחצר המתקררת במהירות, נכנסו פנימה- ויצאנו לקנות עוד קצת בירות בחנות מקומית. בדרך פגשנו עוד חבר'ה, שמסתבר שהיו תחת השפעת "פטריות הזיה"- אלו שנאסרו לאחר שתיירת צרפתייה פשוט זרקה את עצמה דרך החלון אל מותה עקב השימוש בהן. החבר'ה פשוט טיפסו על עצים וצעקו- ולמען האמת, מסתבר- אין דבר זה נדיר במיוחד בהולנד. פלא שמנסים להגביל בימים אלו את השימוש בסמים? מנסים להעביר חוק שיימנע מתיירים לקנות חשיש, ויגביל את ההולנדים בכמות השימוש והמקום. לא שהסיכוי לכך גדול, החשיש מושך עשרות אלפיי תיירים- ומי כמונו, היהודים, יודע- תיירים שווים כסף. הרבה מאד כסף.

חזרנו אל הבית, זללנו צ'יפסים, עוגיות שוקולד מגעילות שקניתי, וגם קצת פסטה שפונסוואה החליט לבשל. היה לי לא נוח בכלל לחטט במטבחה של אנה, על אף שהיא הסבירה שזה בסדר מבחינתה. לאחר מכן יצאנו לשבת שוב בחוץ, ושרנו שירי יום הולדת בכל מיני שפות למתאייס ההולנדי, שבאותם רגעים הפך בן 17.

האזנו תוך כדי ל"טראקים" שונים בYoutube, והחבר'ה אמרו שעליי להקשיב לשיר "Dance with the Devil". אני בדר"כ לא סובל ראפ, שכן הוא לא סוחף בכלל לטעמי- אבל ברגע שהקשבתי לסיפור שהמילים השנונות סיפרו- לא יכולתי להטות את אוזניי הצידה.

נסו, תנו לזה צ'אנס:

Dance with the devil \ Immortal Technique

(סיפור נוראי!!)

לאחר מכן, נכנסו אל הבית, והחבר'ה ישבו לראות סרט הולנדי כל כך מטומטם, שזה מצחיק. אם חשבתם ש"אל תתעסקו עם הזוהן" היה דבילי, תחשבו שוב. הסרט "New Kids" הוא הסרט המטומטם ביותר שראיתי מעודי, ובכל זאת- הוא זכה בפרס השנה ההולנדי לקולנוע. הולנדים....

עוד החבר'ה נהנים מקללות וזיוני שכל אחרים, אני ישבתי על המחשב, התחברתי לפייסבוק, וחיפשתי עם מי אוכל לשתף את העובדה שבאותם רגעים החזקתי בידי שקית חשיש. כן, כך סתם- השקית הייתה זרוקה על השולחן. החשיש כל כך מסריח, שאפילו "עישון פאסיבי" לא מטריד אותי, כי אני לא נהנה להיות בסביבה כשהחבר'ה "מגלגלים". והם אכן "מגלגלים". למען האמת, לא הייתה יציאה שבה נכחתי גם אני, והם לא עישנו להם איזו ג'וינט או שניים. אמ.די. העריך אותי לאור העובדה שבישרתי בלב שלם שלא ניסיתי סמים מעודי.

בכל מקרה, אחרי שהסרט הסתיים התחלנו "להתגלגל" בחזרה, אך רק אחרי ששמענו את סיפורו של אחד החבר'ה שבדיוק נכנסו לבית- הוא היה תחת השפעת ה"פטריות", והוא טען שהיה לו יצר "לשבור משהו"- אז הוא פשוט ניפץ את אחד החלונות של אחת המכוניות ברחוב. מה גורם לאנשים להיות כל כך מטומטמים? זה כייף להם? הם צריכים למצוא חיים. לשנות את שלהם מקצה לקצה. באותם רגעים תהיתי- האם היה עליי להיות "הבוגר" שבחבורה, ולהתנכל להם על הטמטום ובכך ליצור ריב "מיותר"? למרות שחשבתי שהיה עליי לעשות את זה, הרגשתי שאין זהו מקומי ותפקידי. זאת בעיה.

הדרך חזרה הייתה מעייפת, ארוכה- אך נהניתי. הדרך מהאג לוואסנר יפה גם כשאין אור כלל- הייתם מאמינים?

It's a kind of magic \ Queen

ביום שלמחרת, כלומר- אתמול- החלטתי לחזור ל"סחוויניחן" (בלשון ההולנדים), אך בדרך אחרת. הדרך הייתה כל כך יפה, וכל כך נהניתי- כל איזור הדיונות מלא באגמים, נהרות וגבעות גבוהות של חול (כהגנה "טבעית" מפני הצפה ממי הים). עם זאת, ידעתי שאילו היה איתי עוד מישהו, הייתי נהנה כפליים. זה קשה לטייל במקומות כל כך יפים, כשאין עם מי לחלוק את החוויה:

מבט "פנורמי" (360 מעלות) על איזור קטן בנוף האדיר

בחוף הים הזה, מסתבר, נותרו בונקים מ"החומה האטלנטית" הנאצית, שנועדה להגן על אירופה הכבושה מפני פלישת "בעלות הברית". כל כך התרגשתי למצוא אותם. המקום נראה דומה מאד לחופים שראיתי בנורמנדי- סוף סוף, יכולתי להגשים את ה"חלום", ולפלוש בעצמי אל חופי אירופה מול בונקרים ו"מכונות ירייה", כשאני מתעד זאת במצלמה.

"הפלישה לנורמנדי" לחופי הולנד (הרוח מתגברת על הקול שלי, "עמכם הסליחה")

אני עומד על קו המים בחוף הים של האג, מול ה"חומה האטלנטית" של הנאצים.
בסרטון הזה מימשתי את מה שכל כך רציתי לעשות על חופי נורמנדי, ולא הספקתי:

הסתערתי על הגבעות! 

(אחד ממגרשי הגולף הגדולים ב"וואסנר")

עד כאן לבנתיים,

ייתכן והעדכון הבא יהיה אחרי הטיול הקרוב לרומא! הו, גלידות איטלקיות...

שלכם,

סר וינסטון צ'רצ'יל, שתוהה: מי מצטרף אליי לטיול הבא?

נ.ב.: הגידים ביד ימין (היד הפצועה) מרגישים מאד מוזר, כאילו הם מתוחים מאד- כמובן שאני משחק איתם, ללא יותר מדיי מחשבה או תשומת לב, למען האמת. בעבר זה התבטא בנשיכות בחלל הפה. זו סיבה לדאגה?