אתמול, יום שבת, יצא לי להתקל במאמר-דעה בYnet  מאת רון קרמן, בו הוא מצהיר ש"יש לך להחזיר רוצח אחד תמורת גלעד שליט, ואני מסכים שזה יהיה גם אותו אדם שתכנן את הפיגוע בקו 37 בחיפה, בו נרצחה בתי".

בכתבה עצמה היה קישור לכתבה מלפני 8 שנים, שמפרטת את פרטי הרצח המזוויע:

15 נרצחים, רובים נערים וילדים, לצד 18 פצועים. מחבל אחד עלה לאוטובוס ב14:15, ובפיצוץ אדיר רצח ופגע בכל כך הרבה אנשים חפים מפשע.

לא ידעתי את נפשי, וזאת אחת הפעמים היחידות שממש הרגשתי כאב חד ממותם של אנשים שלא הכרתי. הרי כולנו שומעים מדיי יום ביומו על אנשים שנהרגים בתאונות הדרכים ברחבי הארץ, נאנחים קלות, וממשיכים בשגרת חיינו- כל עוד המקרה לא נוגע לנו, גם אם ננסה- קשה מאד להבין את השינוי שהביא מותם של אותם פנים ריקות לעולם. ובכל זאת, הרצח של אותם ילדים השאיר אותי דקות ספורות עם דמעות בעיניים, ולב שדופק בחוזקה.

בלילה מחשבותיי נדדו להן, ומצאתי את עצמי עוד מול המראה שבחדרי, ומסביר לדמות שבתוכה, בהתלהבות רבה יש לציין- את כל היושב על ליבי. ראיתי את עצמי עומד בוועדה הכללית באומות-המאוחדות, כראש הממשלה החדש של ישראל, ומסביר, סוף סוף את המצב, מבלי לפחד מתגובות של בורים כאלה ואחרים ממדינות העולם המודרני, או העולם המוסלמי העתיק.

חשבתי לתומי, שהגיע הזמן שגם אני אוכל לדבוק בדעה מגובשת, ולא לפסוח בין סעיפים אחרי קריאת מאות תגובות בYnet. הגיע הזמן שסר וינסטון לאונרד ד' ספנסר-צ'רצ'יל ייצא שוב להנהיג מדינה מתפוררת:

"גבירותיי ורבותיי, מכובדי אומות העולם, הזמנתם אותי היום לעצרת הכללית של האו"ם כראש הממשלה החדש של מדינת ישראל היהודית. ובכן, מדוע אני כאן?"

"אכן, סר צ'רצ'יל, זומנת לכאן היום בכדי שיהיה בנינו דו-שיח אודות צעדייך והשקפת עולמך בכל הנוגע למצב העדין במזרח-התיכון. היינו מצפים ממך, כנבחר עמך, להיות ראש-הממשלה שיביא לסיום המשא ומתן עם העם הפלסטיני ולשלום בארץ הבוערת בדם ואש..."

"הרשה לי לעצור אותך כאן, אדוני המזכ"ל.
לפני שאפתח ואציג את האג'נדה שלי לטיפול בעיות החוץ של מדינת-ישראל, אני לומר ולהדגיש דבר אחד.
אבותיי, שנולדנו בארץ-ישראל, כשמה בפני העם היהודי, לפני קום המדינה היהודית ב1948, נולדו גם בהם באותו חבל ארץ שעבר מיד ליד, וכונה מאז האימפריה הרומית הגדולה "פלסטינה". הם, רבותיי, 'פלסטינאיים' בדיוק כמו אותם ערבים, שכיום דורשים ממני להעניק להם מדינה ורמת חיים. כיום, הם מכונים 'ישראליים', שכן 'פלסטינה' אינה קיימת עוד, ושם הארץ שונה ל'ישראל'. אי לכך, בנאומי אתייחס אליהם כ'ערבי יהודה ושומרון'..."

"אתה לא יכול להכחיש את קיומם!"- מתקומם השליח ה'ערבי מיהודה ושומרון'.

זכותינו לשוב ולשבת בארץ שחלק מאדמותיה היו שייכות לאבות אבותינו, ושאתם גזלתם אותנו בפשעים לא אנושיים..."

"תסלח לי, מר עבדולי, או מה ששמך לא יהיה, אבל לא עצרתי את שגרת יומי כראש הממשלה החדש, שכן מאות נושאים ובעיות מחכים לטיפולי האישי- בכדי לעמוד פה ולתהווכח איתך בשפה נאותה, על הבל הבלים.

ראשית, אתחיל ואבקש, שבמקום 'מכובד' שכזה, לא תתפרץ לדבריי כחיה פצועה, ולא תבקש להביך את עצמך בפומבי, מול כל עיני העולם המערבי.

שנית, אני חייב להעלות סוגייה שמעניינת אותי מאד. מאז שאני זוכר את עצמי, ותסלחו לי רבותיי שאיני משתמש בנימוסיי השפה חסרי התוכן,  נהגו לתקוף את מדינת-ישראל במגוון סיסמאות יצירתיות  ומושקעות, אך חסרי כל הסבר או הגיון, כדוגמת 'פשעים נגד האנושות', כפי שציינתם באוזני כל מי שרק מוכן להקשיב, בהתייחסות לקרבות עם ארגוני- הטרור ברצועת עזה או אלו שניסו 'להביך את ישראל' בניסיון הפריצה הכושל של הסגר הימי, שנועד למנוע התחזקות של אלו המאיימים על בני-עמי. עצם השימוש בסיסמאות גדולות, אך לא בהסבר הגיוני, יביא את האדם הקטן לערעור דעתו האישית אלפי פעמים, בכל פעם שגורם כלשהו ישמיע טיעון כזה או אחר. הרי לשקר אין רגליים, כמו שאומרים בעברית.

למעשה, מר עבדולי, כשאתה מאשים את ישראל בכאלו חסרי הצהרות חסרות שחר, אתה רק פוגע בעצמך, ומראה כמה טיפש אתה, ושדברייך נובעים מכעס וייאוש, ולא מחוכמה גדולה. אז תעשה לי טובה, ותסתום ת'פה!"

"אה, אדון צ'רצ'יל,"

"סר צ'רצ'יל, אני מבקש".

"כן, סר צ'רצ'יל, אני מבקש ממך לשמור על מוצא פיך, שכן זהו מקום מכובד..."

"אני מצטער אם פגעתי ברגשותייך, אדוני המזכ"ל, אך יש להעמיד את הילד על טעותו.

כמו שכולכם חושבים, המצב בסכסוך הישראלי-ערבי הוא שביר, מלא שנאה, ואינסופי, או כל שטות אחרת שהתעמולה הערבית הזריקה לתקשורת המערבית- אך היום באתי לפה, בכדי להציג את הדברים כפשוטם. כאילו לא היה זהו סכסוך בין העם היהודי לחבורה של בכיינים, אלא בין אנשים בודדים.

אתחיל במעט היסטוריה:

בהצהרת בלפור בשנת 1917, הכירה בריטניה ראשונה לזכותו של העם היהודי לשבת במדינה משלו, לאחר שנעזרה ביהודים בכדי לכבוש את הארץ הקרויה דאז 'פלסטינה'. 30 שנה לאחר מכן, כונסתם אתם, 'האומות המאוחדות' במקום הזה ממש, והחלטתם על 'תכנית החלוקה' שנועדה לאפשר שלום וחיים בארץ ישראל, כש'פלסטינה' חולקה תיאורטית לשתי מדינות: יהודית, וערבית. אמנם, אותה קבוצה אתנית, אליה שייך החמור עבדולי..."

"סר צ'רצ'יל, אני מבקש!,"

"אדוני המזכ"ל, לא אסבול חרפה כזו!" צועק השליח הערבי.

"...לא הסכימה להסכם החלוקה, שאותו הישוב היהודי, שסבל מהפליה קשה יש לציין, קיבל בזרועות פתוחות וחיוך רחב. אותה קבוצת ערבים, החליטה לצאת למלחמת חורמה נגד היישוב היהודי, וקראה לכלל העמים המוסלמים במזרח התיכון להצטרף למבצע 'זריקת הכלבים היהודים לים', לדבריהם. לאחר יותר משנה של לחימה קשה ועקובה מדם, שבה גם הוקמה בחטף המדינה היהודית בארץ-ישראל, הובסו הכוחות הערבים, אחרי רצף ניצחונות שקבעו את גבולות מדינת-ישראל, שהצליחה להרחיב את השטחים הדלים שנתנו לה בתכנית, שאתם עצמכם קבעתם. יש לציין, שבמהלך המלחמה דרשו 'צבאות השחרור' הערבים שתושבי פלסטינה יעזבו את בתיהם, בכדי שיוכלו לחזור אליהם לאחר הקרבות. אך המציאות הייתה שונה מהצופה, ואותם ערבים שהכריזו על 'מוות ליהודים', הפסידו לפליטי שואת-אירופה ולוחמי הישוב היהודי, והפכו לפליטים במחנות השוכנים במדינות השכנות למדינת-ישראל.

בשנת 1967, פרצה מלחמת ששת-הימים, בה נכבשו שטחים נרחבים מהכוחות הירדנים, הסורים והמצריים, והפליטים ממלחמת-העצמאות שישבו ביהודה בשומרון תחת שלטון ירדני, עברו לחיות תחת שלטון צבאי-ישראלי. או אז, החלו לקום תנועות ערביות שמטרתן על פני הקרקע היא להביא לעצמאות הפליטים היושבים באזור כעם, אך מתחת לפני השטח- חלפו להן התלחשויות על הרצון לשוב ל- 'ארץ האבות שנגזלה ברשעות'. לאחר מפגשים רבים ונסיונות פיוס בין ראשי הממשלה הישראלים הקודמים לנציגי הפליטים הערבים באיו"ש (אזור-יהודה-ושומרון), כדוגמת הסכמי-אוסלו בשנת 1993. ההתקוממות העממית של אותה קבוצה אתנית, הובילה את מדינת ישראל להתמודדות עם שתי 'אינתיפאדות' שונות, שמטרתן החסרת-כל-שחר הייתה לתבוסת המדינה היהודית, והשפלתה. במהלך שנים אלו, נרצחו ונפגעו מאות ישראלים חפים מפשע. בתגובה, פעל צה"ל, צבא ההגנה למדינה היהודית ישראל, בפעולות תגמול ומבצעים כנגד הטרור ההולך וגובר, בתמיכה עולמית, למען האמת. אי לכך, קמה גדר הבטחון שנועדה למנוע הסתננויות של מחבלים לשטח המדינה, ועל אף הביקורות החריפות שישראל ספגה מאומות העולם שלא, ואני מדגיש- שלא סבלו מהטרור הערבי עד הפיגוע ב11 לספטמבר בניו-יורק, בו הושמדו מגדלי-התאומים על ידי 'אל-קעידה'- על אף אותן ביקורות קשות אך בורות להחריד- גם חברי ארגוני הטרור הודו בקול: 'החומה מונעת מאיתנו לממש את ההתנגדות העממית לשחרור פלסטין', שאני חוזר ואומר- לא קיימת כבר יותר מ63 שנים."

"סר צ'רצ'יל, אנחנו מבינים את הצורך בגדר-הביטחון, אך זוהי שערורייה ממש שהיא נבנתה כך שהיא חוצה כפרים שלמים ופוגעת בחייהם של פלסטינאים רבים..."

" 'ערבי יהודה ושומרון', אני מבקש. וכן, אכן חייהם נפגעו, אך זאת בעיה שלהם- אילו היו פותרים את בעיותיהם מבית, היו הם יכולים לחיות כיום מבלי לבכות על הדייסה שהם בישלו לעצמם. הגדר חוצה כפרים שכן, היא עוברת בדיוק ב'גבולות 67', כלומר- גבולות מדינת-ישראל לפני מלחמת ששת-הימים. הרעיון המקורי לכך, לדברי הגורמים הצבאיים בצה"ל, הוא שחלקי הכפרים שנותרו בשטח ישראלי מלא, ישמשו כקלף מיקוח למשא-ומתן בבוא עם הימים עם אותה קבוצת לאום-אתנית היושבת ביהודה ושומרון."

"איך אתה מעז...?!" נשמעות התלחשויות מתוך הקהל.

"כיום, עד כה נערכו מספר רב מאד של מפגשים בין קודמיי לתפקיד, לבין הנציגים הערביים מיהודה ושומרון, ובתקשורת יכולנו תמיד לשמוע כיצד 'ישראל טירפדה את המשא-ומתן', כאילו לא באה לקראת הקבוצה האתנית הערבית, שכן אנו בני אדם, הרוצים לחיות בשלום ובנחת".

לפני שאני עובר לדבר על מורכבות המשא-ומתן, עליי לציין דבר פשוט, אך חשוב ביותר:

מדינת ישראל כיום היא המדינה החזקה ביותר במזרח-התיכון, ואין סיבה בכלל להתווכח על כך. אי לכך, איני רואה סיבה אחת פשוטה שאותה קבוצה אתנית בכלל תרשה לעצמה, בחוצפה רבה יש לציין, להעמיד למדינת ישראל תנאים למשא-ומתן. הרי ישראל לא זקוקה ל'עם' היושב באיו"ש, שהרי הוא מביא יותר בעיות מתועלת. עד היום קודמיי לתפקיד התקפלו לנוכח הלחץ הבין-לאומי שאתם, רבותיי וגבירותיי- הפעלתם עליהם. היום, אני עומד פה מולכם, בכדי לומר- לא עוד. אנחנו החזקים במקרה הזה, ומי הם שבכלל יחשבו להציב לנו תנאים? הרי למה אנחנו צריכים מדינה פלסטינית לצידנו? עדיף לנו לזרוק את כולם לארצות השכנות, למחנות הפליטים, ובכל זאת- אנחנו רוצים לבוא לקראתם.

לי, כראש הממשלה הישראלי החדש, חשובה ביותר טובתו של העם היהודי, ולא זה שיושב באיו"ש, ובכל זאת- אני רוצה להשתמש בבמה שניתנה לי כאן היום בכדי לפנות אל אותם אנשים שהתקשורת העולמית, ובעיקר התעמולה המוסלמית המצויינת, יש לציין, הציגה אותם כמסכנים חסרי כל: אם באמת רצונכם הוא רק לחיות בשלום ובשגשוג כלכלי, תפסו יוזמה, ותפתרו את בעיותכם מבית. סלקו את ארגוני הטרור, והקיאו אותם, שכן רק בגלל- לא תקום מדינה ריבונית ביהודה ושומרון."

"ובכל זאת, עם כל הכבוד, סר צ'רצ'יל- הרשות הפלסטינית מתכוונת להכריז על מדינה עצמאית בחודש ספטמבר הקרוב..."

"אתם יודעים מה? בשמחה! אני קורא לכם להכריז על מדינה עצמאית, שכן דבר זה הוא מעולה למדינת ישראל. ולמה? מכיוון שעצם ההכרזה לא תשנה דבר בשטח, שכן לעולם לא ניתן לכם את השטחים הללו עקב סיבות ביטחוניות ברורות- לא נכשיר את הקרקע לארגוני הטרור שיכולו לאיים על כל שטחה של מדינתי מאזור איו"ש, ששייך לישראל, ונכבש בדם- אך ורק בגללכם, אגב. בנוסף לכך, בעצם ההכרזה אתם מצהירים שאינכם זקוקים לתמיכת מדינת ישראל במים, חשמל, גז וכדומה. מדינה עצמאית וריבונית יכולה להסתדר בעצמה, ואם תחליטו להכריז על אחת כזאת לעצמכם, זהו יהיה סימן בשבילי שאתם מסוגלים לדאוג לעצמכם- ואני אוכל להפנות את המשאבים לטובת עמי."

"איזו חוסר אנושיות. רשעות שלא ידע העולם". נשמעות צעקות בקהל.

"כן. אתם צודקים. עוד משהו?"

"סר וינסטון צ'רצ'יל- אם לא תשמור על מוצא פיך, אבקשך לצאת מאולם הדיונים לאלתר..."

"מדוע? כי אני נוגד את דעותייך, ומאיים על אלו שמאיימים עליי?

כל חיי חייתי בצל האיומים של מדינות האסלאם ואירגוני הטרור, ותסלחו לי על הבוטות- שהחזיקו את מדינת ישראל בביצים. איזו עוד מדינה לא הייתה מנפצת ומרסקת את תשתיות הטרור שפוגעות ואף הורגות באזרחיה? אני מאשים את קודמיי לתפקיד שלא היה להם השכל לא להכנע ללחץ הבין-לאומי, ו'לשבור להם ת'עצמות!', כמו שחכמים לפני אמרו.

אני מודיע כאן ועכשיו, שאם ארגוני הטרור ימשיכו לאיים על מדינת ישראל, לא משנה כיצד, מתי והיכן- צה"ל יפרק אתכם לחתיכות.

"סר וינסטון! זוהי ממש שערורייה. אנחנו לא נאפשר לך לפעול בכזאת פזיזות דעת, הרי בכוחנו להגביל אותך הן מבחינה צבאית, והן מבחינה כלכלית. אילו תפעל לפי הצהרותייך חסרות השחר, לא תשאיר לנו ברירה אלא..."

"אדוני המזכ"ל, אינך מפחיד אותי. הרי בכל פעם שאנסה להגן על אנשי מפני אנשים טיפשים ברחבי העולם, העולם יתקוף אותי בחריפות ויגנה אותי- אך אתם לא מעניינים אותי, שכמו שקודמי לתפקיד אמר, כבודו דוד בן-גוריון ז"ל: 'או"ם שמום!'. רק טובתו של עם ישראל נמצאת לנגד עיניי, ואתם יכולים להיות חלק מהחזון החדש לשיקום תדמיתה והרתעתה של מדינת היהודים, הנתקפת באנטישמיות לשמה לא רק מצד המוסלמים שקוראים לחיסול המדינה בקול, אך אתם בוחרים להתעלם, אלא גם מצידכם, לדוגמת "וועדת זכויות האדם" שבקושי רב נוקפת אצבע כלפי רצח העם המתרחש במדינות הדיקטטורה הערביות, אך בוחרת לעסוק בצה"ל, הצבא המוסרי בעולם, כאילו היה אדולף היטלר בעצמו (לא אוכל להגיד "בכבודו"...). אני קורא לך לקרוא עליי תיגר, ולא להתחבא מאחוריי חברים בעלי כוח והשפעה, או מילים יפות וגבוהות. דיבורים לא שווים דבר, אלא מעשים בלבד.

מתי תבינו, אומות העולם, שהטרור הוא בעיה עולמית, ושאתם חלשים כשאינכם רוצים להתעמת איתו, אלא אפילו תומכים בו בעזרת תעמולה מטומטמת ביותר שמשתמשת בסיסמאות רבות ומגוונות, ומציגות את המציאות בצורה מעוותת לחלוטין. אני אצטט את בן לאדן באומרו על הקיצוניות המוסלמית: "אנחנו מאמינים ואוהבים מוות, כשם שהמערב מאמין בחיים ושלום". ואתם? אתם נסוגים מעיראק ואפגניסטן, ולמעשה עוזרים להנחלת ניצחונם של ארגוני הטרור העולמי, ודוגלים באותה "מדיניות הפיוס" שבה דגלו צרפת ובריטניה כלפי גרמניה הנאצית, ערב מלחמת העולם השנייה. עליי להזכירכם כיצד זה נגמר?
במלחמה הגדולה ביותר שידעה האנושות."

"זאת הכללה נפשעת! 'הכי מוסרי בעולם'- באמת?! רוצחי ילדים, אונסי נשים, גונבי איברים...!"

"אדוני המזכ"ל, עליי לבקש ממך להשתיק את האידיוט הזה? האם הוא נושא בפיו ולו הוכחה אחת לשטויות שהוא אומר? או שמא הוא זורק הצהרות קשות לאוויר, שכן, כמו שדגלו מנהיגי ארצות ערב עד כה- חוסר יכולת להפסיד בכבוד? אני פשוט לא מאמין שבכלל נתתם לו להשתתף בכנס שכזה, אבל הרי שזהו כנס של "מדינות דמוקרטיות". מי אמר שזה אידיאלי?"

הנציג הערבי, ועוד רבים אחרים קמים אחד אחרי השני, ועוזבים את האולם.

לפתע קם השגריר הצרפתי: "סר וינסטון, את העם הצרפתי מעניין לשמוע מהן עמדותיך וראייתך לגבי החייל החטוף גלעד שליט?"

"אה, כן. זוהי סוגיה מורכבת, במיוחד מבית. הממשלות הקודמות בחמש השנים האחרונות הצטרכו להתמודד עם הפגנות ומעשי טיפשות רבים (לדוגמת "תא הסליברטאים"), שלא הועילו דבר, אלא רק הקשו את לבבות חוטפיו של גלעד. היה עליהם להתמודד עם סיסמאות שונות ומגוונות:

'ואם זה היה בנך?', 'יש להחזיר אותו בכל מחיר!!!', 'צה"ל ידע להתמודד עם כלל המחבלים שישוחררו בעסקה זו' וכדומה. ברשותך, אפנה בהזדמנות זו לעמי, ואציג את דעותיי ואת עמדתי לגבי הפעולות לשחרורו.

עם ישראל היקר, הקשיבו נא- משא ומתן עם חמאס הוא אינו פרקטי, שכן גם אם נלחם בו בצורה דיפולמטית, כמובן- ונצליח להוריד מהמחיר הנקוב, המחיר עדיין יהיה גבוהה מדיי, והתהליך יעלה בשנים של שחיקה. אני מבין ללבבותיכם, שכן גם אני כואב על גורלו של גלעד, ובכל זאת עליי לשאול אתכם: האם אתם בוכים על כל אדם שנהרג בתאונת דרכים? האם אתם בוכים על כל מאות הנרצחים והפצועים שחייהם נהרסו ונקטלו, וכך גם חיי משפחותיהם- בפיגועי הטרור והאיבה? גלעד אמנם חיי, אך מספיק שאחד מהמחבלים מתוך האלף שנשחרר תמורתו- מספיק שאחד יצליח לבצע פיגוע טרור ולהרוג ולפצוע את גופם ונפשם של רבים אחרים- ואין העסקה שווה את המחיר. מה תגידו להורים השכולים, או ליתומים המסכנים שאיבדו את היקרים להם מכל רק בגלל העסקה הזו?

צה"ל הוא אמנם צבא מעולה, חזק ובעל יכולות מרשימות במיוחד, אך אין ביכולתו לעצור כל פיגוע טרור כנגד אזרחי ישראל. זהו דבר בלתי אפשרי- ואנשים ימשיכו להיפגע עם או בלי 'עסקת שליט'.

אנא, תחזקו את עצמכם, שכן חמאס מחזיק לכולם את הביצים, וצוחק עליכם בפרצוף. הוא משפיל אתכם, וגורם לכם לצאת בהצרות חסרות- שחר. נגיד ואשלם את המחיר הכבד- אני אקבע רף שלא יהיה ניתן להלחם בו, הרי שאחרי 5 שנים של 'משא-ומתן', רוח מדינת ישראל כאילו נשברה, וארגון הטרור ניצח.

לעולם לא.

ולכן, אני מכריז בזאת על הגברת הלחץ על החמאס, בעזרת הרעה משמעותית ביחס לאסירים בבתי הכלא ברחבי הארץ, שכן אסירנו לא זוכים ליחס דומה. יחס גורר יחס. בנוסף, בהדרגתיות אנו נגרע מכמויות החשמל, המזון והציוד ההומינטרי שנכנס לרצועת עזה, בכדי שהעם היושב בעיר יבין שאם ברצונו לחיות בטוב, עליו לטפל ב'מפלצת הירוקה' ששולטת באכזריות לשמה בעיר. אני באמת צריך להביא לכך הוחכות?

על כל רקטה שתצא משטח הרצועה לכיוון אזרחי ישראל, חילותיו של צה"ל יתחילו להגיב בחומרה. וזהו רק קצה המזלג..."

"וינסטון צ'רצ'יל, איך אתה מעז בכלל לעלות רעיונות מטורפים כל כך? זוהי חוסר אנושיות לשמה!"

"לא, אדוני, זוהי חוסר הומניטריות. אבל בשביל לנצח את חבורת העכברים הירוקה המתחבאת בתעלות בעזה, ומנסה להשפיל את מדינתי, קוראת להשמדת עמי, וחוגגת בניסיונות לפגוע בריבונות שלנו, כדוגמת 'פרעות יום-הנכבא-חרטא' לפני כחודשיים- עלינו לשחק בחוקים שהם עצמם יצרו. וכמו שהיפנים אמרו על התקיפה בפרל הרבור: 'אנחנו לא מצטערים, אלא רק חוששים שהערנו דוב משנתו', כך החמאס ירעד תחת רגלו האימתנית של צה"ל."

"אבל, אבל...."

"לסיכום, אני מתכוון לנסות ולהוביל את מדינת ישראל לשלום שמגיע לך, ואיני יכול להבטיח אלא דם, עמל, דמעות ויזע!"

שלכם,

סר וינסטון צ'רצ'יל, ששונא שמתייחסים לארגוני טרור כשווים בין שווים.

"התקווה" / סאבלימנאל והצל