"וואו! כל כך התגעגעתי אלייך! מה אתה עושה פה?" קפצה עליי מאדי בחיבוק.
"אני? אני פה לחופשה קצרה- מבקר את המשפחה, וחשבתי שזו תהה הזדמנות מעולה להגיד לך שלום". השבתי בחיוך מחוסר אלכוהול, בניגוד לרוב האנשים סביבי.

"איזה כייף...!" השיבה בחשיפת שיניים לבנות מצידה.

"תרצי לרקוד?"

בחיוך מתמשך היא תפסה את ידי, ומשכה אותי אל רחבת הריקודים במועדון ההולנדי. כל מבוקשי הלילה היה להיות איתה- עם הבלונדינית ששיגעה את סתיו, שביקר אצלי לפני הגיוס ביולי שעבר. היא התנצלה על היותה קצת שיכורה, אך אני נדנדתי בראשי לשלילת האופציה שבכלל איכפת לי. פשוט רציתי להיות קרוב אליה, ולנוע לצלילי המוזיקה (ולא זאת ששומעים את הגבעות באוסטריה שרות...) והאורות המרצדים. וכמו שאומרים בחוג ידידי חצר המלוכה בלונדון: "כשהזין עומד, השכל בתחת", או "לגבר שני מוחות, אך מספיק דם בכדי להפעיל אחד בכל פעם" למתורבתים שביניכם.

אחרי דקה, שחלפה במהירות כזו שנדמה היה כאילו רקדתי עם אצן קנייתי (!), היא ביקשה שנחפש את אחת החברות שלה, בריטני (איתה רקדתי כשיצאנו עם חברות הבנות הזו לפאב באותו יולי), עוד היא מושכת אותי בידה אל מחוץ לרחבה. עצרתי אותה, קירבתי אותה אליי, ולחשתי אל אוזנה בתוך כל ההמולה: "אני פה בשבילך.", אך היא רק השיבה לי ש"זה כל כך מתוק מצידך", והמשיכה בשלה.

כשלא מצאנו את אותה בחורה ששיגעה את חושיי בפעם שעברה (איזה ריקוד...), היא הסתובבה עליי ואמרה לי ש"נתראה אחר כך". אני לא ידעתי איך לקבל זאת. היה עליי לתפוס אותה ולהסביר לה שהיא שלי להלילה, או להניח לבחורה לנפשה? בין כה וכה, לא התחלתי לשחק משחקים.

המשכתי לרקוד מעט עם חברים מקומיים, וחיש מהרה, כשהבנתי בפעם המי-יודע-כמה שמסיבות הן לא המקום שלי, החלטתי שאני ניגש אל הבלונדינית בלבוש זנותי-משהו, ונפרד ממנה- הרי הפעם הבאה שאחזור להולנד תהה כבר לפי שיקולי הצבא, אם בכלל. היא הסתכלה עליי בפנים קצת חמוצות, ביקשה שיצלמנו אותנו יחדיו, וחיבקה אותי לשלום, כשאני מנשק קלות את לחיה הרך. "תודה", היא אומרת לי. רק לי ישר קפצה התמונה של רוס אומר לאמילי שהוא אוהב אותה?

כל הסיפור הזה לא ממש מובן לי. שעתיים לפני שהחלטתי בכלל ללכת לאותו מועדון הריקודים הקטן של העיירה, יצאתי עם אבי והנספח הירדני לנאט"ו, מחופשים בשטויות כאלה ואחרות, אל עבר ביתה של מאדי, שם אביה, הנספח האמריקני להולנד, ארגן מסיבת "ליל כל הקדושים" מושקעת במיוחד. יותר מוזר לי היה לראות את כל הנספחים הצבאים, אנשים בעלי מעלה ודרגה גבוהה מאד בצבאות השונים, מחופשים לאריות, אנשי פח, מפלצות ויצורים מעוררי אימה אחרים (הן היו כל כך מושקעות! אביה של מאדי, דן שמו, הסביר לי שבחנות שממנה הזמין את התחפושות בהזמנה אישית, היה אדם שגם ביקש להתחפש לקאדפי המת עם כדור בראשו)- מאשר לשתות וודקה לצד אבי, בפעם הראשונה. אני עדיין לא מבין מאיפה התחילה בכלל תרבות השתייה בעולם- זה פשוט דוחה.
הבית היה מקושט כולו בבדים שחורים, קורי עכביש מלאכותיים, אורות מעומעמים, וקולות מסרטי אימה ברקע. מדהים איך האמריקאים משקיעים בערב המיוחד הזה, שבאמת מעניין מה הסיפור מאחורי...!
בכל אופן, במסיבה הזאת, יצא לי לשיר עם אמה של מאדי, פאטי, קצת שירים בקריוקי המוכן מראש, אחרי שציינה באוזניי שמאדי סיפרה לה כך ששרנו יחד את "Your Song" של היצור הממושקף בורוד, ושהיא מאד התרשמה ממני. אחרי שסיימנו לשיר על בחורות, בחורים וסיפורי אהבה מגוונים (נקודה מעניינת לחובבי ה"פופ הים תיכוני" או "מזרחית", אם תרצו)- שאלתי אותה היכן מאדי נמצאת, הרי בהחלט ציפיתי לראות את אותו חיוך חמוד על פניה. היא סיפרה לי שהיא כבר יצאה למסיבה, ושהיא מאד תשמח לפגוש אותי. "יהיה אפילו נחמד מצידך ללוות אותה הביתה", אמרה לי. כבר הרבה לפני שהזקנה במסיבה התפצלה לשניים, התחלתי לחשוד שאולי מאדי הייתה מעוניינת בקשר כלשהו איתי, ואני הייתי עיוור, או רחוק באלפי קילומטרים בכדי לדעת את זה. מדהים שפשוט אי אפשר לדעת מה עובר על הצד השני.

לכן היה לי מוזר מאד לגלות שדקה בחברתי הספיקה לה, ואחרי שאכלה התפוח, ואת הפרח זרקה בחצר- היא הלכה לשתות קצת וודקה עם גבר, עם גבר אחר. ואני חשבתי שכולן היו מתות לרקוד עם השמן הקירח הזה...נשים.

איני יודע אם זה היה מתוך תקווה, "חוסר גבריות" או פשוט רצון לחזר אחריה כנגד כל הסיכויים, אבל אני עדיין לא יודע אם נכון לשלוח לה את ההודעה:

"I was stupid not to ask you out when I could, but I was more stupid to try to do so in a club".

הלוואי וזה היה נגמר אחרת.

שלכם,

סר וינסטון צ'רצ'יל.

נ.ב: "תגיד, צ'רצ'יל," שאל אותי המאמן הראשי ב"Excellent Training"- "למה לא קיבלת גיבוש מטכ"ל?"

לא יכולתי לבקש הערה טובה יותר.