יחסים פתוחים

הבגרות בהיסטוריה עברה, סוגרים את הספר ובשנייה שיוצאים מהבצפר נשכח כל החומר.

תשאלו עכשיו מה הקשיים שהיו באיחוד איטליה או למה אנטיוכוס נתן את הגזרות אף אחד לא יזכור.

אז, אין יותר היסטוריה. חרשנו כולם לבגרות הזאת, שאמורה לשקף את הידע ואת רמת המשכל של כולם, ועכשיו שהיא עברה אני באמת לא מבינה למה הינו צריכים את הבגרות הזאת. אז זה שאני אקבל 75 זה אומר שאני לא מספיק חכמה?

אתם לא מכירים אותי בכלל, אז זה שאני לא כמו כולם ולא חורשת את כל הספר ולומדת בעל פה כל משפט ופסיק לא אומר שאני פחות חכמה מאלה שעושים את זה. אני לומדת בשביל לזכור הכל, אז היסטוריה פחות חשוב לי ואני לא משקיע בזה את הכוח שלי.

לעומת זאת, קחו לדוגמא ביו-טכנולוגיה, המגמה שבחרתי לעצמי, אני אוהבת ומשקיע את כל האנרגיה על זה.

אני יושבת על 95 וזוכרת כל מה שלמדנו השנה, וגם חומר שלמדתי בשנים קודמות, ויש ילדים שלומדים איתי שסבבה הם מוציאים את ה90-100 שלהם במבחנים. אבל מזה עוזר שאחרי שהם יוצאים מהבחינה הם לא זוכרים מזה דונאליאלה או את דרכי ההתרבות של נגיפים. אני רוצה לעסוק בתחום הזה אז אני לומדת בשביל לדעת. לא בשביל שתהיה לי תעודת בגרות של 100 לאוניברסיטה.

לדעתי כל השיטה הזאת מטופשת וחסרת היגיון לחלוטין.

אני ילדה מאוד אינטילגנטית, שלומדת ואוהבת לדעת. אבל בצפר על הזין שלי. אני מאלה שיושבים בסוף ולא מקשיבים למה שהמורה הזקנה שלא באמת אכפת לה מה קורה בכיתה אומרת ובמקום זאת אני מציירת או מתכתבת. וגם הממוצע שלי לא 100 הוא 80.

אני לא מסכימה שיגידו שבגלל ההפרש הזה יגידו שאני פחות חכמה מנערים אחרים, שחורשים למבחן ואין להם בכלל תרבות והם לא פתחו ספר כל החיים שלהם והם לא מתעניינים בכלום חוץ מפייסבוק וריאלטי וממוצע 100 כי זה לא פייר לגבי נערים כמוני.

אז לא יקבלו אותי להיות ביוכימאית או גנטיקאית כי לא קיבלתי ציון טוב בבגרות בהיסטוריה או כי נכשלתי בכיתה י' במבחן בחשבון שחירבן לי את הממוצע וילדים שסביר להניח שבכלל לא זוכרים מזה גן רצסיבי או גן דומיננטי כי עבר להם המבחן יקבלו את המקום שלי באוניברסיטה. כי מה לעשות הדעות שלי הן שלי וזה לא מעניין אפחד אחר חוץ ממני, וככה עובדת מערכת החינוך המגוחחת,לדעתי, ואי אפשר לשנות את זה.

אז אני אשאר עם ההרגשה שאני תלמידה גרועה ובת גרועהולא יוצלחת כי לא הוצאתי 100 בהיסטוריה ואחרים כן.

על הזין שלי. לפחות אני יכולה לזקוף לזכותי שאני כן יודעת ואתם כבר לא...

חפירה שאפחד לא יקרא, אבל לא אכפת לי.

אז איך היה לכם הבגרות?

או, ומישו יכול לומר לי מיזה פחה? O:

התעלמת ממני לחלוטין היום. כניראה שבאמת טעיתי לגבייך.

קודם את פוגעת ככה ואז את פשוט מתרחקת ממני כמה שרק אפשר.

חברה? את לא.

ציפיתי ממך להרבה יותר, אז נכון שגם אני התרחקתי ממך קצת, אבל לי יש סיבה, קשה לי לראות אותך ולשמוע אותך מדברת עליו.

ואת? למה את התרחקת ממני? כי לא הסכמתי לומר לך למה אני מבואסת? אז זה בגללך,סבבה?

לא בטוחה שאני רוצה כלכך את קרבתך עכשיו אבל זה הרבה יותר קשה לדעת שככה את מוותרת על החברות שלנו.

כי 4 שנים פשוט הולכות והופכות לזיכרון שלא רוצים להזכר בו בכלל.

בהצלחה לכם. מכל הלב.

תשתדלו לא ליצור איתי קשר, טוב?

חברות אמיתית מתגלה ברגעים כאלה. אז כניראה שאת לא.

חבל לי באמת. כי אני סלחתי לך. אני לא יכולה שלא, אני אוהבת אותך מידי.

וזה שאני כועסת עלייך לא אומר כלום. ועובדה שלא אמרתי לך אפילו פעם על זה. וגם, רק אמרתי לך ללכת על זה.

הסתרתי ממך כל מה שאני חושבת על המצב. ורק פירגנתי. כי לפני הכל את חברה שלי.

אבל אם לא מספיק אכפת לך יש לי רק משו אחד לומר לך: תנצלי את זה. זונה.

רע לי. אני נשברת לכם מול העיניים ולאף אחד לא אכפת.

הזכרונות לא מרפים.

אני לא יכולה לחשוב על זה יותר, אני לא יכולה לחלום על זה יותר.

אבא? אני שונאת אותך. דפקת לי את החיים.