אין דבר שאני אוהבת יותר מימי שישי בצהריים, מוכרבלת עם עיתוני סופשבוע, ספרים ויו לורי [האוס] במיטה. אולי רק את הגרסה החורפית שלהם, בעצם, עם שמיכת פוך ותנורים.
וכשיש לי סיבה אמיתית להתפנק ככה – אין מאושרת ממני, אני תמיד משתדלת לקום מוקדם בבוקר, לעבוד, ללמוד, להיות עסוקה כךשכשיגיע אחה"צ המיוחל, אני אוכל לתרץ לעצמי שמגיע לי.
במשך שנים החלום שלי היה לבלות יום שישי בצהרייים, מכורבלת בים.
מלך באדולינה הבריז מבית ספר, קנה עיתונים, רדיו על סוללות, אוהל ושקי שינה, הכין תרמוס, כוסות וגזיה וחטף אותי מהבית בהפתעה. זה היה יום נוראי להגשמת חלומות כאלו – מזג האוויר נהיה סוער מדי בשביל אוקטובר, ערפל כזה שהסתיר לנו את השקיעה, הרוח הייתה חזקה מספיק למלא את האוהל בכמות כזו של חול רטוב שיכולנו לוותר על שקי שינה ופשוט לעצב ממנו מיטה.
הדלת של האוהל נשארה פתוחה מתוך החלטה שאם אנחנו לא יכולים להיות בחוץ, לפחות נשמע ונראה את המים מכאן, וגם כי האוהל שאמור להכיל ארבעה אנשים היה כ"כ קטן שהמסכן לא הצליח אפילו לקפל את הרגליים בלי שהברכיים שלו יתקעו לאחד מאיתנו בראש, ולהוציא אותן החוצה נראה לנו כמו התפשרות הוגנת.
היה לנו קר, גשם הרטיב לנו את כפות הרגליים, רוח הכניסה לנו חול לעיניים והאוהל עשה סימנים של ליפול ולקבור אותנו חיים. אבל היינו מחובקים ולא היה לנו אכפת. זה היה שווה את זה, היינו מאושרים. נשארנו שם עד שהיינו צריכים לשפוך את התרמוס על הבהונות שלנו כדי שיחזרו לגוון הטבעי, וברחנו הביתה. זורחים.
כמה שנים אח"כ, היא ניסתה לשחזר את המחווה. העולם חייך אליה, רוח נעימה, שמש שוקעת ברגעים הנכונים ומלא מלא שקט.
כל מה שעבר לי בראש זה 'הלוואי שהוא היה פה' ותודות ליכולת קריאת מחשבות - או פשוט פרנויה מתמשכת שקלעה אחת לכמה חודשים – הגברת הבינה מה עובר לי בראש ואחה"צ נמשך בסצנות מעייפות מלאות איומי התאבדות, בכי ומי ים קפואים שנחתו לי על הראש. חגיגה.
וכל מה שבא לי עכשיו, כשהחורף מצלצל באינטרקום, זה ליצור לעצמי יום ים אמיתי, בלי תקלות ובלי שגעונות.
ציטוט היום -
"לגמרי הייתי משנה את הזהות המינית שלי בשביל להיות מייקל ג'קסון. רגע, בעצם הוא היה גבר או אישה?"
"חייזר".
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
