אוף. אנלוידת.

עכשיו, כשרק העייפות [טוב, אולי גם היין] שולטת, אני יכולה להגיד בכנות שאני האדם הכי בר מזל בעולם.

זכיתי בערימה של חברים נפלאים, של זמן איכות מלא בצחוק וחיוכים.

וברגע המסוים הזה אני כמעט מרגישה שאני לא צריכה יותר כלום.

אני חושבת שזה נקרא שלווה.

לא?