אוף. אנלוידת.

ככל שהזמן עובר, זה קשה לי יותר.

מאיפה הגעת פתאום,  ואיך זה שהצלחת להשאיר כ"כ הרבה בלאגן?

לפעמים יש לי כ"כ הרבה מה לומר, ואני יודעת שאסור, שעוד לא הגיע הזמן.

שאני צריכה עוד קצת.

לפעמים זה מרגיש, כמעט כאילו אתה פה, כמעט אמיתי, ולפעמים כל מה שבא לי זה לעזוב הכל ורק להיות לידך.

רק שעכשיו זה מרגיש לא נכון. 

ולפעמים בכלל בא לי לחזור אחורה, כמה צעדים, או אולי בכלל להעלם, אין לי עוד כוח להתפורר.

 ואני פשוט לא מצליחה.

כ"כ הרבה  אנשים, כ"כ ישנים.

ולמה צריך בכלל לפתוח את כל זה עכשיו?

למה אי אפשר שזה יהיה רק אנחנו, בשקט שלנו, בתחושה של בית והגנה?

'רוצה רק יום אחד להרגיש שאת באמת שלי'.

ואני באמת שלך, כבר 10 שנים בלי הפסקה, ואולי כבר הגיע הזמן להפסיק.

אוף.

"אני מצטער ניסים, אני חייב להפסיק אותך, אתה קונה יותר מדי דיסקים, אנלא אמכור לך יותר".