אוף. אנלוידת.

לאחרונה אני מרגישה נורא חשופה.

וזה מוזר, בעיקר כי אני הכי רחוקה משאי פעם הייי מכל מי שיכול לקרוא אותי כמו שצריך.

אני מסוגרת, ועייפה ונדמה שכל מי שרוצה יכול להושיט יד ולגעת בחיים שלי, בבפנים שלי, ואני מפוחדת.

אני מסוחררת, כל האנרגיות שלי נשאבות ע"י אנשים שוליים, חסרי משמעות, אני מנסה לשכנע את עצמי, אבל מי אני שאסיר משמעות מאדם אחר?

הודו מתקרבת אלי, בצעדי ענק, אולי זה בגלל שאני עוד עומדת במקום, ככה או ככה היא שולחת רמזים, הזמנות, אני כמעט רואה את הזרועות שלה עוטפות וחוטפות אותי מכאן, למקום אחר.

שקט, אולי.

וברגעים כאלו אני רק צריכה קצת רוגע.

ציטוט היום:

"קוראים לי יונתן ואני כונדר, נכון מומן?"

"היפוכנדר אהובי".

"זה היפו כמו סוס ליאור?"