הכי קלישאתי זה לחזור לבלוג בעיצומו של הטירוף.
אני חוששת להציץ אבל מניחה שרוב רובם של הבלוגים מכילים אינספור פוסטים על פחד, או על הזדהות או דעות פוליטיות כאלו ואחרות, והציניקנים שביננו בטח סופרים את מספר הפאדיחות הבלתי ניתנות לגישור של אי אילו שדרנים (אני יודעת שזה מה שאני עושה לאורכן ולרוחבן של מהדורות חדשות).
דווקא הגעתי לכאן בטעות.
האובססיה החדשה שלי היא הניסיון הכה מיותר שלי לנקות את התיבה של המייל.
לא באיזשו אופן שיטתי, לא כי התיבה מלאה מדי - כי משגעת אותי הידיעה שישנם, נכון להיום 27 מיילים שלא נקראו (התחלתי עם 300+) ואין לי מושג מה הם ואיפה הם נמצאים, לעזאזל. לא שאני מעוניינת לקרוא משו מהם, פשוט הידיעה שהם שם.
כן, אני יודעת, יש לי יותר מדי זמן פנוי.
אז תוך כדי הציד מצאתי מיני דברים שקשורים לכאן, ונכנסתי לראות מה היה.
האמת? החיים שלי משמימים, הפוסטים שלי מתישים - מסתובבים סביב אותו הייאוש מסיבות משתנות, ואין לי באמת משו חשוב לומר.
אז למה אני פה?
התשובה הרשמית היא שבאתי לפרוק.
התשובה הכנה היא שאני צריכה ללמוד לפתולוגיה, ובהתחשב בכך שמדובר בהקלטת שיעור של 40 דק ואני ערה משעה 10 (ולא מאוד עסוקה) ווהגעתי לשיקופית 5 מתוך 60, מתחילים להגמר לי התירוצים.
אז מה בכל זאת יש לי לומר?
קשה לי עם הבלאגן, קשה לי עם הרעיון של כ"כ הרבה פצועים והרוגים, הורגת אותי המחשבה על איך זה להיות תושב עזה היום -
לחיות בפחד היסטרי, כל חייך מוכרים לך שיהודים הם האויב והנה מגיח לו משומקום צל כבד מהשמים - זה מטוס? זה ציפור? או, או אולי זה סופרמן (בבקשה אלוהים כן!)?
לא, זו פצצה של חיל הוויר הישראלי.
אני לא שמאלנית גדולה, ובוודאי לא קיצונית, ולראשונה בחיי מתחשק לי להצדיע לאנשי צבא (צורך שלא הכרתי אפילו בטירונות!) על ההומניות, ועל הניסיון המדהים לא לפגוע באזרחים, על הפיתוחים הטכנולוגיים והאנושיים המדהימים שמופגנים כאן, בא לי להציע את הספות יד שניה הסופר נוחות שלנו לכל מי שמפחד להיות בביתו בדרום, ודי בצדק.
ובכ"ז, מסכנים.
אפשר לנהל דיונים וויכוחים לגבי דעותיהם וזכויותיהם של תושבי עזה, על הבחירות השגויות שלהם ואולי אפילו על רמת האנושיות שלהם, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהם חיים שם, מיום ליום עם צבא חיצוני מעל לראשם, וצבא טרור פנימי בין הרגליים שלהם - מדובר באורגיה צבאית איומה, כאשר אתה יודע שרק צד אחד, בהכרח, רוצה בטובתך, אבל לא לגמרי ברור לך מי מייצג את הצד הזה, או איך לסמן לו שאתה איתו.
אני לא מאמינה שרוב תושבי עזה דבקים בדיעות החמאס, או תומכים בדרכים שלהם, אני באמת מאמינה שאם הייתה דוברות של אזרחים מול אזרחים הדברים היו נראים אחרת, אבל קשה להתעלם מהעובדה שחמאס מנהיגים את הרצועה שארגוני טרור שלטו שם בשנים האחרונות ביד רמה וסביר שגם אלימה. קשה יהיה למצוא מישו שיסכים לקום ולהתנגד לאנשים שמנהלים את המדינה שלו, אנשים שלא אכפת להם למות ולהרוג למען המטרה שלהם.
אין שם דמוקרטיה אמיתית אלא שלטון טוטליטרי קשוח. ובוודאי שקשה לשנות תפיסה של עשרות שנים וחינוך ולצפות כי הדברים יראו אחרת.
אני לא מרחמת על ארגוני הטרור, אני לא כואבת על שליטים ומנהיגים שמוצאים להורג.
אני כן כואבת על האזרח הפשוט, שקם בבוקר מנשק את אשתו וילדיו, שותה קפה ויוצא לעבודה, רק כדי לחזור בערב ולגלות שהבית לא קיים, אני כואבת על שני הצדדים בסיפור הזה, כי קל מאוד לראות רק את עצמנו, כי קל לתמוך כשהצד השני מורכב כולו מאויבים, אבל המציאות - היא לעולם לא שחור ולבן.
אין לי פתרונות קסם, אין לי ולו עצה מועילה אחת לתרום לויכוח הצבאי - מדיני - פוליטי, אני רק יודעת שאני לא מרוצה כרגע, ושלא הייתי מרוצה גם קודם, ושלמרות שאין בזה שום הגיון - אני רוצה שקט, שקט לכולם ואני באמת לא יודעת איך, אם בכלל ניתן להשיג אותו.
אני כן יודעת שאני לא (ומעולם לא רציתי להיות) פוליטיקאית חלילה, או מנהיגה מכל סוג, ואני יודעת שאני, לפחות, מצפה ממי שנלחמו למען הגעה למעמד הזה - להיות בעלי תשובות, ולו חלקיות.
אני יודעת שאף מדינה מעולם לא הייתה מצב שלנו וקל מאוד להיות יפי נפש מבחוץ ולתקוף אותנו, כמו שלנו קל לתקוף את כולם מסביבנו, ובוודאי כל עוד מדובר באויבים הנצחיים, כל עוד מתעלמים מהפנים של אנשים שנטבחים, אצלנו ובצד השני ולכן אני חושבת שפעילות הסברתית היא כורח, בתור מדינה קטנה ומתנדנדת אנחנו זקוקים לתמיכת העולם, או לפחות את שתיקתו - ואנחנו מחויבים להשיג את זה כדי להמשיך לכיוון זה או אחר, אם אנחנו מעוניינים בפלישה קרקעית מיותרת ואם אנחנו מצפים מלחץ עולמי על פעילים להשגת הפסקת אש.
בשורה תחתונה - אני כועסת על שלא עושים מספיק, אני ממורמרת על התנהלות קלוקולת והכי מהכל - אני לא יודעת איך, רק שאני רוצה שזה ייגמר, עם כמה שפחות נפגעים, בבקשה.
ותודה רבה לאול מייטי ג'יני עם שלושת המשאלות שלו =]
בסוף כן יצא לי פוסט חצי פוליטי חסר תועלת.
לעזאזל.
ציטוט היום - "אתם כולכם אנטישלים!"