אוף. אנלוידת.

עכשיו זה ברור, אני מתחרטת שהלכתי ללמוד סיעוד.

לא חלילה, בגלל שהלימודים משעמים, או לא מאתגרים ובטח לא בגלל אובדן תחושת השליחות..

לא.

בגלל שבאופן תמידי ועיקש האוניברסיטה גורמת לי להבין שאני טיפשה. 

לא, לא טיפשה, מטומטמת.

כי אתה צריך להיות ממש אדיוט בשביל ללמד מישהו את החומר למבחן ואז לקבל פחות ממנו.

כי אתה צריך להיות ממש מטומטם בשביל להאמין, כל פעם מחדש, שרוצים שתבין את החומר. לא, זה לא מה שמעניין אותם.

בואו נגיד את זה כמו שזה - אף אחד לא מעוניין ביותר מדי אחיות אינטיליגנטיות במחלקה, עדיף שיהיו סתומות ולא יקומו עם אי אילו רעיונות שעלולים לפגוע בהנהלה כמו.. לוידת, רצון להתקדם? או אכפתיות, חלילה?

למה שניקח אחות שתלחם על חיי המטופל אם אפשר, באותו מחיר בדיוק, אגב לקחת מישהי שתשאל "אבל למה לבזבז מיטות? אם הוא מת שימות".  

ולמה לעזאזל לבחון הבנה של חומר שכולנו יודעים שאין לאחות ממוצעת שום אינטרס להבין אותו? הכי טוב לבדוק שהיא טובה בלזכור, בלשנן.

הרי לזכור את כל האלרגיות של המטופל זה חיוני ביותר במחלקה פנימית שמכילה תערובת חולים קשים וקלים כאחד, את לא צריכה באמת להבין למה התרופה גורמת לאלרגיה, או לחילופין מה המשמעות של ההתקף, את פשוט צריכה לצעוק "רופא!" ולדקלם מה הוא נטל, מתי הוא אכל ואיך קוראים למטפל שלו (שזה, באופן גנרי אצל אחיות "מטפל" או לחילופין "מטפלת"). אז מה אם יש לך רגישות של פיל? תחסכי זמן, אין צורך להתעכב עם חולים.

אז איך עושים את זה? איך ממשיכים להתלונן על מחסור בכוח אדם ועדיין מנפים כל שנה מחצית מהאנשים (איכותיים ברובם) שלומדים את המקצוע הכה לא מבוקש הזה?

נותנים להם לשנן, לשנן הרבה, ובחומר לא רלוונטי, בעיקר. שואלים שאלות מגעילות, שוליות שאינן קשורות לעבודה המתבקשת.

והכי חשוב - מעמיסים מקסימום חומר במינימום זמן.

הרי איזו אחות לא צריכה לדעת מה היא תרופת הבחירה להרגעה בסוסים?

ומה יותר חשוב מתרופות שלא משתמשים בהם מאז שנות השמונים, למרות שהן נטולות תופעות לוואי (מלבד.. אה כן, מוות)?

ולמה לא ללמוד בע"פ על איזה רצפטור משפיעה איזו תרופה באיזה מינון? הרי מי לא מעוניין לשמוע שיש לו רצפטורים מסוג זין במוח שמופעלים ממינון של חמישה מ"ג יותר בתרופות שבכלל נועדו לטפל בריאות? ושההשפעה הזו, אולי, בחצי אחוז מהאוכלוסיה הספציפית שנוטלת אותה, עלולה לעזור גם לזקפה? אבל היא לא משמשת לטיפול כזה, פשוט תדעו שאולי, ותנסו לומר את זה לאישה בת 85 שסובלת כרגע מבצקת ריאות והיא בכלל בקומה, כי ציינתי שבמינון הנ"ל סביר שהיא לא תשרוד, נכון?

אז כן, אחרי שלושה ימים של למידה אינטנסיבית למבחן בפרמקולוגיה אני יכולה לומר בוודאות - אלכוהול וסמים זה רע.

למה? לא ברור, כי זה למשל לא משו שאחות צריכה לדעת, אבל על איזה אזור במוח באופן מדויק משפיעה תרופת ההרדמה שלא משמשת אף אחד כי היא גורמת לדיכוי נשימה - זה כן. או ממה בדיוק מורכב גז צחוק שמשמש רופא שיניים, סתם ככה, שיהיו נושאים לסמול טוק במעלית.

וכמובן, מה יותר רלוונטי בזמן אירוע רב נפגעים בבית החולים כתוצאה מהתקפה המכילה גז עצבים, מאשר העובדה שאטרופין, יכול, בין השאר, להרחיב את האישון ולהפריע לראייה?

"אני מצטערת שאתה לא רואה כ"כ טוב למרחק אדוני, אנחנו פשוט נורא רצינו שלא תפריש את עצמך החוצה מהגוף למוות".

אז אולי אני טיפשה, אולי אני סתומה, אולי אני מטומטמת. בסדר, מקובל. אפילו יותר מזה - מוסכם, קבלתי, הפנמתי.

אבל אני מוכנה להשבע שסביבי יש אנשים אינטיליגנטים, שמחפשים כבר עכשיו נושא אחר ללמוד, כי ברור להם שאת השנה הזו הם לא ישרדו.

וכן, גם אנשים חכמים מאוד, עם לב ענק ומוטיבציה, שנבעטו החוצה מהפקולטה כי הם לא ידעו לחשב את הנפח של גז רעיל בתוך מבחנה בקוטר מסוים בשיעור מבוא לכימיה לתלמידי סיעוד. ו"כל אחד הרי יודע" שכשהוא ניגש להחלקה הספר מורח חומר ששובר דנטורציה של חלבונים וע"י כך משטח אותו, וכמובן, שהוא ייצור תגובה לא טוב עם כלור, זה חיוני למטופלת הבאה שתבוא עם החלקה יפנית למחלקה יכירורגית וממש ממש תרצה, באמצע ההחלקה והמחלקה לקפוץ ראש לבריכה. וכן, זה לגמרי  common knowledge, דר תא שמע, זה הפך כזה ברגע שאמרת את המשפט - כל אחד הרי יודע.

וכן, זה מכעיס כשאדם שמקבל 90 אומר לך "אני לא מבין שומדבר מהחומר, אני לא צריך להבין, אני משנן שחזורים, ואז מוחק את זה מהמוח אחרי המבחן. רגע, מה? אנשים באמת מתאמצים ללמוד ולהבין?" 

התשובה היא כן, חלקנו כאן כי אכפת להם, כי מעניין להם, כי חשוב להם. 

חלקנו באמת רוצים לדעת מה הם עושים, ולמה? למה זה חשוב? מה זה עושה? ואיך זה משפיע על המטופל? ו

והשאר? "אני כאן רק בשביל להוציא תואר ראשון, אני לא מתכוונת להיות דקה במחלקה" ומה אני צריך לזכור כדי לעבור את המבחן? - אלו מצטייני הדיקן שלנו.

אלוהים, הייאוש.