האמת? אני צמחונית.
אבל לא מהסוג הרע, זה שהולך ומחתים על עצומות ומפרסם תמונות של גופות או מצטלם בתוך כלובים כשגופי מלא בדם סינטטי, אני לא רואה בזה טעם. זה עולם חופשי, דמוקרטי, בו כל עוד לא עוברים על החוק - כל אדם רשאי לעשות מה שמשמח אותו ואין סיבה לכפות את דעתי על אחרים, לא משנה כמה אני חושבת שאני צודקת.
אני גם לא אבקש להפריד את האוכל שלי או ממישהו אחר לשפד את הפרגיות, למרות שזה קשה לי.
אני לעולם לא אגיד שבשר זה מגעיל, בשר זה טעים וזה חשוב למדי לצריכת החלבונים ואני בעד שכל מי שיכול להרשות לעצמו מבחינה בריאותית ומצפונית - יאכל את הכמויות הנכונות לו של בשר.
אני מבשלת לאהוביי אוכל בשרי ואפילו טובלת את הלחם שלי ברטבי בשר.
ואם הייתי יכולה - הייתי אוכלת מבוקר עד ערב לשון ברוטב פטריות מושלמת של סבתא שלי או סלמון נפלא על הגריל - אבל אני לא יכולה.
כי בכל פעם שאני מנסה לתת ביס במשו בשרי - המצפון שלי מציף אותי, אני לא רואה באנושות גזע עליון ואני לא חושבת שיש לנו חזקה על העולם ועל
תוצריו ובוודאי לא על אותם תוצרים שליבם פועם והריאות שלהם מתנפחות, אני לא רואה סיבה ממשית להרבות ולגדל בע"ח בשטח מצומצם בכדי לאכול אותם.
כי אם אני מחפשת עמוק בפנים - אני לא מוצאת ציידת, אני לא חושבת שהייתי מסוגלת ליזום את מותה של חיה כדי להרגיע את קרקורי הרעב שלי (כמובן שבמציאות המערבית עשירה באוכל מתועש שבה אני חיה, קל להגיד ובתנאי קיצון בהם הצורך לשרוד משתלט - כולנו הופכים אחרים, אבל אני לא חייה במצב קיצוני שכזה ולכן אני יכול להרשות לעצמי את ה"התייפיפות הנפשית" אם תרצו ולחיות טוב עם עצמי).
אבל שוב, זו לא נועדה להיות תעמולה נגד אכילת בשר.
עשור עבר מאז שהתעוררה מדינתנו הקטנה ועשתה מעשה - אסרה פיטום אווזים.
פעולה נוראית בה הוחדר צינור לגרונם של אווזים מסכנים מיום היוולדם ועד יום שחיטתם ובמשך חלקים רבים מהיום נדחף לשם אוכל בלי הפסקה, כל זאת בשביל שלנו יהיה קצת יותר נעים לאכול את הכבד שלהם.
הפעולה הוצאה מחוץ לחוק מאחר והיא עומדת בסתירה לחוק זכויות בע"ח והוגדה ע"י בית המשפט כהתעללות.
כמובן שניתנה למפטמים האופציה להוכיח כי לא מדובר בשיטות הפוגעות בבעלי החיים, אך לא נמצאה שום דרך להוכיח זאת והיום הפיטום הוא באופן מפורש - לא חוקי.
אלא שכישראלי טוב המעוניין להרוויח - המפטמים מצאו דרך חדשה, הומנית לכאורה - שיטת לחץ אוויר. בה האוכל משוגר ישירות לקיבתם של האווזים, הם מקבלים 5 ארוחות ביום, בערך פי שבעה מהכמות הרצויה לאווז ממוצע בכל ארוחה, ובכך מקוצר זמן הגידול של האווזים לצורך אכילת הכבד וגדל הרווח.
אבל זה לא הומני.
אם נעצור רגע לחשוב מה קורה לאחר ארוחה גדולה מדי, את כאב הבטן, את תחושת המלאות האיומה ואת תחושת החרטה "למה אכלתי כ"כ הרבההה?", נוכל אולי לדמיין מה קורה לאווז המסכן, חמש פעמים ביום, כל יום במשך כל חייו הקצרים.
ועכשיו -
"בכתב האישום נגד וחנון, שהוגש ב-2007, מחלקת התביעות במשרד החקלאות
ייחסה לו הלעטת אווזים בכפייה כדי לייצר כבד אווז שומני תוך
שימוש במכונה הדוחסת מזון לגופם של האווזים באמצעות לחץ אוויר. המכונה
פועלת כך שבלחיצת כפתור היא שואבת מזון ממערבל בו מרוכזת עיסת המזון,
ודוחסת אותו לצינור פלסטיק קשיח באורך של כ-12.5 ס"מ שמחובר אליה ומוכנס
למקור האווז. וחנון עשה זאת כמה פעמים ביום והפסיק רק כאשר הגיע המועד
לשחוט את האווזים. וחנון טען כי השיטה שפיתח לא כוללת החדרה של צינור ארוך
ללוע האווז, אלא צינור קצר, שבקצהו שני זיזים המונעים את כניסת הצינור לתוך
הלוע. בית משפט השלום קבע, בהסתמך על צפייה בתמונות, כי אין לו ספק שפיטום
האווז בדרך זו גורם לו סבל רב והרשיע את וחנון בהתעללות. בית המשפט המחוזי קבע כי המדינה לא סיפקה חוות דעת המוכיחה מעבר לספק
סביר כי בשיטת הפיטום של וחנון היה משום התעללות ועבירה על חוק צער בעלי
חיים, גם אם ניתן לקבל את הרושם הזה מתמונות שהוצגו בפני בית המשפט. לכן,
קיבל בית המשפט את הערעור מחמת הספק. עם זאת, ציינו השופטים בהחלטתם כי
"אין בזיכוי זה כדי להכשיר את שיטת פיטום האווזים נושא הערעור", שכן הוא
מבוסס על כך שהמדינה לא הציגה בפני בית המשפט ראיות מספיקות, מעבר לספק
סביר, שיש בשיטה זו משום עבירה על חוק צער בעלי חיים." הארץ אונליין, אפריל 2013.
המשמעות של זה היא שאם לא יעצרו את הבחור ואת דומיו תעשיית הפיטום תחזור ביג טיים.
הבעיה היא שמשרד החקלאות לא יכול לפנות בעצמו לבית המשפט העליון, וכבר עכשיו חלקאים נוספים מבקשים אישורים להשתמש בדרך זו אפשר לעצור את זה עכשיו, לפני שזה יוצא משליטה, אפשר למצוא דרכים אחרות גם אם זה יעלה בכמות ההכנסות של אותם החקלאים.
עצומה נגד חידוש פיטום האווזים.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
