אוף. אנלוידת.

   לבנות יש איזה משהו קדמוני, מטופש ומיותר שמעורר בהם להשתטות בכל מה שקשור לנעלים.

מה זה לעזאזל? ומאיפה זה בא? זה משהו אבולוציוני?

אני תוהה אם גם בתקופת האבן נשים התפנקו על עור מיוחד וסוליה גבוהה מדי פעם, ככה בשביל הסטייל.

אתמול עשיתי דבר נורא, שלא חשבתי שאני אי פעם אעשה - קניתי נעליים מוגזמות. במחיר מוגזם. והכל בגלל חתונה.

העניין הוא כזה - לפני כעשור (אלוהים, כמה זקנה את צריכה להיות בשביל לכתוב משפט כזה ברצינות) התעופפתי במהלך פוגו אכזרי במיוחד מקצה אחד של החדר לקצה השני, כשהרגליים שלי מופנות היישר אל תוך הקיר שבו התנגשתי.

בחיי שזה היה שווה כל רגע.

מאז, אחת לתקופה, אני משתדלת, במידת האפשר לנקוע לפחות אחד משני הקרסוליים שלי (גם כי זו מסורת אבל בעיקר בגלל שיש תחבושות אלסטיות צבעוניות וכה מגניבות בסופר פארם).

והנה הגיע השבוע הנכון ברבעון וכמו ילדה טובה פספתי אבן, סובבתי את הרגל בזווית לא הגיונית והתנפחתי למימדי הרגל של רונלד מקדונלד. טוב, כמעט.

החתונה הזו, שגם ככה נתקעה לי כמו פמור בגרון אילצה אותי לעשות חשבון נפש עם הכפכפים המוזנחות שלי ולהחליט שהגיע הזמן למצוא נעליים נטולות עקב שמתאימות גם לשמלה שלא הגיעה משוק הפשפשים ואולי יצליחו לעשות טוב על הנשמה אפילו לסבתא שלי כי סנדלי שורש הן לא שיא האלגנט.

הקצבתי למשימה חצי שעה ו50 ש"ח (אני או-ה-בת סופעונה בחנויות זולות) שמעתי שמועה שבאחת מרשתות נעלי הפלסטיק יש נעליים שנמכרות במחיר של שני ק"ג עגבניות בטיב טעם, גררתי את הבחור לקניון הקרוב ונכנסתי חדורת מטרה.

באמת, היו רק שני קריטריונים למציאה - שטוחות וזולות. אפילו את עניין המידה השארתי כאופציונאלי לחלוטין.

בחנות, סיווגנו את הנעליים ל"חרדה" מול "לא כזה נורא" ואפילו היו כמה שהצליחו להסתנן ל"מגניבות רצח!" (מה אני אגיד, יש לי גבר רגשן) ואז יצאנו בבושת פנים מהחנות אחרי שהבנו שגם המידה הקטנה ביותר שלהם (39) מצריכה שאחלוק את המקום בתוך הנעל עם עוד בחורה.

ואז קרה האסון.

נכנסנו "רק להסתכל שנייה" בחנות נעליים חדשה שמהווה את גן עדן הנעליים האולטימטיבי - מהרצפה לתקרה קופסאות נעליים בכל צבע, גובה ומידה, מוצגות לראווה ומתחננות שתיקח אותן. זה הרגיש כמעט כמו ביקור בצער בע"ח (רק בלי הריח),  בחיי ששמעתי אותן מייללות.

אחרי קרוב לשעה יצאתי משם עם זוג נעליים - שחורות, מבריקות, גבוהות ועולות כמו יומיים עבודה.

כמה גבוהות אתם שואלים?

גבוהות כ"כ שכשהנחתי אותם ליד פחית קולה (מהסוג הגבוה שמסתובב לאחרונה בקיוסקים) הן הסתכלו לה בעיניים.

גבוהות ככה שבפעם הראשונה בחיים שלי - עצרה אותי בחורה להגיד לי "כל הכבוד לך" במקום "אוי ואבוי, מה את נועלת?".

גבוהות עד כדי כך שהנחתי את ידי בחופשיות על כתפו של הבחור שגבוה ממני בהרבה יותר מ10 ס"מ.

אין לי תירוץ, אני רק יכולה לומר שלמרות הכל שעיסת העור המעוך ומה שהיה פעם עצמות הרגליים שלי לחלוטין שווה את הרגע שבו פנו אלי זוג הומואים ואמרו ש"יש לך שיק מטורף, מהממת אחת!" ושהצלחתי ללכת על חול, דשא ואפילו לרקוד איתן מבלי ליפול, גם כשהבחור הצליח להתקיל אותי בסיבובים פתאומיים ולא צפויים.

שבחיים שלי לא הרגשתי יותר בחורה מהרגע שעליתי עליהן בפעם הראשונה והצלחתי לעשות צעד שלם מבלי ליפול.

אגב, לנקע שלום, תקופת ההחלמה המזורזת שהוא עבר התפוגגה על השלכותיה ומחר צריך להתחיל הכל מחדש, אבל למי אכפת? יש לי תחבושת ורודה ואני מהממת, עם שיק מטורף.

לא, אני לא באמת מאמינה בזה.

אבל לערב אחד הרגשתי כמעט סינדרלה.

כמעט.