| 2/2014
האלו מיס דרמה.
פתאום אני מבינה עד כמה אני בשליטה כל הזמן, אני מנטרת באופן אובססיבי את התקדמות החיים שלי, מקציבה זמנים ומציבה גבולות.אני עמוק בתוך התא הקטן שבניתי לעצמי, מנסה ללא הצלחה לעמוד בציפיות לא ריאליות של עצמי - מעצמי, מהעולם ומהחיים. אין כמו התחלה דרמתית, אה?אני לא מוצאת את המילים הנכונות שירכיבו את המשפטים המתאימים להסביר את התחושה, אני עייפה, מותשת.אני רוצה פעם אחת, רק פעם אחת לשחרר את המושכות, להרפות, לצלול עמוק לתוך בריכת הרחמים העצמיים שלי.אני רוצה להתפרק, כמו פעם.החיים התמלאו מחוייבויות שלא הכינו אותי אליהן כראוי, אני חייבת להצליח במבחנים, אני חייבת למצוא עבודה, אני חייבת לדאוג לכלב, אני חייבת לבשל, חייבת לישון, חייבת לנקות ולסדר.אלוהים, אני מחוייבת ללכת למסיבת יום הולדת של ילד בן שנה (!) שאפילו קשר דם אין לי אליו, ב10:30 בבוקר. ביום שבת.חייבת לבקר את המשפחה שלו, להיות נחמדה ולחייך בזמן שהם מדברים שטויות בשצף, לראות תמונות, לאכול שמן ולפנות את השולחן. וכל מה שאני באמת רוצה - זה לקחת הפסקה. מהלימודים, מהעבודה, מהמשפחה ומהחיים ולטוס להודו, למצוא את עצמי, לטפס על מפל גבוה ולהשקיף למטה, להתחבר עם הודים, לטייל ולקחת סיכונים. לבד.בטיול הקודם הצלחתי רק להבין שאני יכולה לבזבז המון זמן וה-מון כסף בכדי להיות במקום הנכון ובזמן ובכ"ז לפספס בגדול. אבל בבית מחכים לי כלב אחד שמייצר רגשות אשם מעולים ובחור אחד שזקוק למעטפת פצפצים כשהוא יוצא אל העולם.ואת התואר אני לא יכולה עוד לדחות, אני עמוק בתוך הלולאה המעייפת של מרדף אחרי חלומות של אחרים וזמן, אני צריכה לחשוב על החיים של הילדים שאני לא בטוחה בכלל שאני מעוניינת לגדל, אני צריכה להתקדם עם הלימודים, לעשות קריירה, לדאוג לבחור שיעשה את שלו ובעיקר לקום בבוקר ולהוציא את הכלב לטיול, אני לא אוהבת לתת להם להתאפק.ומסביב דברים קורים, בחורות עוברות הפלה, גידולים בראשים של אחרות, אנשים חולים ומתים, מתגרשים, מתחתנים ומפסיקים ללמוד, לועסים פטריות וסוגרים דלתות ורק אני יושבת לי ומדי פעם, בשקט עורגת לרגע שבו אוכל גם אני להתמוטט באמת.ליום שבו זה יהיה לגיטימי, שאוכל לבכות, להשתולל ולא להרגיש כמו דרמה קווין.אני לא מעוניינת שירחמו עלי אני בסה"כ רוצה לרחם קצת על עצמי ובשקט. אבל האמת היא שדברים לא ישתנו, ההורים שלי לעולם לא יתגאו בי, יאמינו באמת ובתמים ביכולת שלי או יקבלו אותי על מי שאני.סקס תמיד ירגיש כמו מלחמה ואני אף פעם לא אהיה מרוצה מעצמי.ואני לעולם לא אאפשר לעצמי דרמות אמיתיות, לא כתובות מבלי להרגיש אשמה, כי המציאות היא שלא משנה כמה רע לי עכשיו, תמיד יש מי שסובל יותר. ועוד משהו שצריך לעשות.
| |
|
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
