אוף. אנלוידת.

מניפולציות - 1

אימצה אותנו חתולה, נתנו לה את השם המשונה סצ'לין ושמנת בגביע והיא ממשיכה לבקר אותנו כל יום, בשעות קבועות למדי, לדרוש אוכל ותשומת לב. איכשהו יוצא שיש לנו כמעט - חיית - מחמד - בחצר, שזה הרבה יותר מהיתושים שהסתובבו פה לאחרונה.

אף פעם לא חיבבתי חתולים, לא יותר מאשר, נניח, תרנגולים. הם היו שם, לא הפריעו לי ואני לא הפרעתי להם (מלבד האלרגיה המטורפת, אבל זה באמת לא באשמת אף אחד, אני אלרגית אפילו למתכות, לעזאזל!), ולכן מעולם לא העלתי בדעתי שאני ארצה לגדל חתול.

והאמת? אני עדיין לא מעוניינת. 

זה הקטע של חתולים, הם כ"כ מניפולטיביים שהם פשוט גורמים לך לרצות למלא את הכל השאיפות שלהם עכשיו ומייד ובלי תמורה.

ופה נעוץ ההבדל המהותי בין כלבים וחתולים, כלבים הם כה נאמנים וטיפשים ומעוניינים לרצות, לעומת חתולים שנושפים עליך בהתנשאות, שלא משנה מה - אתה לעולם לא מספיק טוב בשבילהם.

מניפולציות -2

אנורקסיה.

זו מחלה איומה ונוראית שמשבשת לחלוטין את דעתו של החולה בה, מה שרובנו לא קולטים הוא שהיא משבשת גם את דעתם של הסובבים את החולה, אפילו אלו שמטפלים בו.

הגיעה למרפאה השבוע בחורה בשל ענבל (רק בראש שלי קוראים לה ענבל, מסתבר, במציאות השם שלה לא מתקרב לאיך שהיא נראית, ככה שנשאר עם ענבל), היא אמא לשני ילדים שמזה 18 שנה נאבקת בכל מי שמנסה להיאבק בהיותה אנורקסית.

מדובר בסיפור עצוב במיוחד, היא הפסיקה לאכול לפני שנים, הצליחה בדרך פלא להחזיק הריונות ולידות ואפילו הנקה - אבל לא הצליחה להתגבר על יצר ההרזייה, ולא על מה שהביא לה. 

היא סבלה מעקמת קשה למדי בתור ילדה ועברה ניתוח לתיקון, בערך באותה תקופה אביה נפטר והיא הפסיקה לאכול.

היוםף 18 שנה אח"כ היא בתת משקל, עם פצע שלא מצליח להחלים ומשפחה לא מתפקדת.

הפסיכיאטר שלה - טוען שהיא בסדר, אין שם שום הפרעה, אולי רק בראייה של כולם סביבה, אולי זה המשקל שהופך לא תקין כשהיא עולה עליו או בדיקות המעבדה שמזייפות.. היא כמובן לא מעוניינת להחליף פסיכיאטר, המשפחה הרימה ידיים ולבעלה יש שני ילדים לטפל בהם.

אי אפשר לאשפז אותה בכפייה בגלל אותו פצע ניתוחי במצב נורא שיש לה בגב, ומאותה סיבה אי אפשר לנתח אותה.

היא לא תחלים עד שהיא תקבל טיפול, והיא לא תקבל טיפול מבלי שהיא תתחיל לאכול, והמעגל הזה נהיה ברור ועצוב מדי.

אז במקום לאכול היא מאכילה את הילדים, נותנת להם את המנה שלה, דוחפת את מה שנותר לגרביים או לחזיה הריקה מתוכן שלה, מחייכת את החיוך הכובש שלה ואומרת בקול המתוק בעולם "היה ממש טעים, תודה!".

מניפולציות - 3

תינוקות.

אני לא חובבת גדולה שלהם, הם בוכים כמו סירנות, פולטים נוזלים ריחניים מכל כיוון ולא אחראיים לקיום של עצמם.

זה שילוב לא נעים במיוחד, ואני משתדלת להמנע מנוכחותם, לפחות עד שיוכלו להאחז בי מרצונם החופשי, או עד שיתחילו לתקשר, מה שיגיע מאוחר יותר.

אבל גם הם, עם הראש העצום שלהם, העיניים הבוחנות האלו והידיים המזעריות - מצליחים להזיז משו בלב שלי, לפעמים.

אני לא תמימה, אני יודעת שהם עושים את זה במכוון, אבל אפילו אני לא מסוגלת להתעלם לחלוטין מאצבעות גפרוריות שנשלחות לכיוון שלי.

איכשהו יצא שלאחרונה אני בעיקר רוטנת.

אני לא יודעת למה, או איך זה קרה כי בסה"כ אני אדם משועשע למדי, רוב הזמן.