אני לא סובלת את מצבי הרוח המשתנים האלו של אלוהי מזג האוויר.
כאילו, מה העניינים? חם או קר? חורף או קיץ?
מבחינתי, כל עוד לא יורד גשם, סתם קר לי. ואני מרגישה מרומה.
חורף הוא לא מצבור של עננים אפורים וקצת רוח.
חורף הוא לא יריקה של כמה טיפות על השמשה של אילנה (וגם היא, אגב, נעלבת מאוד כשמפעילים לה סתם כך את הווישרים, בלי סיבה).
חורף הוא שמים מלאים עננים צפופים צפופים, חורף הוא ברקים ורעמים וגשם זלעפות.
חורף הוא מכוניות שמשפריצות עליך ברחוב ומטריות שקופות מגומי עם סוגר ביטחון לאלו שעדיין מפחדים לסגור את המטריה בלי אבא (המנוולות תמיד תופסות לי את האצבעות!).
חורף הוא לחזור רטובה לבית חם, עם בוץ בנעליים משלוליות.
חורף הוא מרק (בטעם) עוף ומלא שוקו חם.
אני מצטערת דצמבר, אבל השנה אכזבת בגדול.
ולא, אני לא מתרשמת ממפגן הכח הלבן שכמעט גזר עלי סופ"ש ירושלמי ארוך מדי.
גם לא מהעובדה שאפילו כאן, עמוק בשפלה הצלחנו לגרד כמה כדורי שלג ולזרוק על הכלבה (שחזרה הבית עם כוויות קור איומות).
ועכשיו יורד שוב גשם מעליב, מהסוג שחולף עליך רק לרגע וממשיך למקום טוב יותר והשמש זורחת בשיאה אבל אני לא מוצאת את הקשת המובטחת .
וזה מזכיר לי איך שפעם, עצם הידיעה שאיפשהו יש קשת הייתה משמחת אותי.
כמה עצוב לגלות שהיום אפילו הקשתות מאכזבות.
אני רוצה חורף, כזה אמיתי.למי מוכרים טובות הנאה בתמורה?
ובכלל, זה היה חודש קשה.
הזדקנתי בשנה (לפחות) וגם אבדתי סבתא.
שזה אומר שיש לי עכשיו רק רבע מהסבים שאמורים להיות ושמינית ממה שהתחלתי איתו (נו, כן, אנשים חיים הרבה זמן במשפחה שלי, אם הם לא מתים מוות ביזארי) ופתאום זה נראה לי כ"כ מעט.
מי ידע שאלוהי מזג האוויר מסתובב כאן...? יש עליכם, ישראבלוג.
לא עברו יותר משעתיים ויהי גשם ראוי על חלוני.