אוף. אנלוידת.

לא, אני לא פולנייה (בחיי, נו), זה פשוט שבשנים האחרונות בכל פעם שמשו דרמתי מאוד לא קורה סביבי, אני מתחילה לדאוג. ודי בצדק למען האמת.

בפעם האחרונה שהכל הלך טוב לרגע -

1. אמא חלתה (סרטן השד - סטרייק 2).

2. חיליק (הרכב האגדי והמתוק) הקריב עצמו לצורך הגנה על הבחור (תודה לאל שהבחור בסדר, אין תלונות. אני רק לא מבינה למה היה צריך להקריב את חיליק).

3. אחותי ילדה ממש לפני המבחן באנטומיה (נכשלתי! במקום ללמוד את המערכת הנוירולוגית עמדתי במחלקת יולדות וניסיתי להשתיק את היצור הצורח והמקומט הזה מבלי שאצטרך להרים אותה בזמן שאחיות עוברות ונועצות בי מבט עקום), למרות שהיא הבטיחה לסגור את הרגליים הכי חזק שהיא יכולה עד סוף פברואר, כן, בטח.

4. נכשלתי גם בכימיה, ביוכימיה, פיזיולוגיה ב ועוד כמה מקצועות חסרי תועלת שכבר הספקתי לשכוח, מליון מועדי ב ובדיוק שלושה ימים של שכרון חושים בין מועד ב האחרון לתחילת השנה החדשה.

5. הוציאו אותנו מהדירה שבוע לפני הזמן, בהתראה של יריקה וממש לפני מועד ב בביולוגיה.

6. היינו צריכים לחזור לגור אצל ההורים, תוך כדי שאנחנו צופים בדירות חלומתינו נחטפות בזו אחר זו על ידי אנשים אחרים.

7. נגנב המחשב, יחד עם כונן הגיבוי שלו ואיתם כמעט כל מזכרות הטיול מהודו.

8. מר בחור נאלץ לסגור עסקה עם השטן כדי שימנע מאבא שלו להרוג אותו אחרי שהוא דפק לו את הרכב החדש.

9. בילינו כמעט את כל פסח סביב האבל של אמא של הבחור שאחיה החליטלהפרד מהחיים דווקא בנקודה אסטרטגית הזו.

לא שיש זמנים טובים למות, כן? אבל הגברת טרחה לציין, יותר מפעם, שאם כבר החליט ללכת, לפחות היה נותן להם את החג בשקט.

*לא בהכרח בסדר הנ"ל. מה גם שהיו עוד רבים ורעים, אני פשוט עצלה מדי בכדי לכתוב את כולם.

ציינתי שכל ארוע מדאיג / מעסיק ראשים / גוזל זמן שכזה השתדל להיות שניייה לפני כל אחד ואחד מהמבחנים החשובים?

לא? אז הנה. צוין.

אחרי כמעט שנה של הליכה מרחפת חצי מטר מעל הקרקע מרוב אושר ופליאה על מזלי הטוב - זה קרה.

הדברים שוב התחילו להדרדר, עכשיו אפשר להרגע.

זה התחיל מחשש לגרורות בעצמות אצל אמא והמשיך בגידול בראש של אחותה.

אז עכשיו זה לחכות לניתוח ולסיבוכים (סימכו על מי שחולקת איתי ולו חלק מהDNA שתמצא דרך להשיג לה את הגידול הכי נדיר מהשלל הנרחב המוצע לה של גידולים בראש ואז גם תמקם אותו במקום הכי בעייתי שאפשר) ואח"כ יהיו הקרנות ושאר טיפולים ביבשות רחוקות ומי יכול לעצור את החיים וללוות אותה, ומצד שני מי יכול לתת לה לטוס 12 שעות במטוס גדול אל הלא נודע לבדה?

כרגע אני רק יודעת שאני מספיק מודאגת ממנה כך שאני אפילו לא תוהה איזה שער לגיהנום פתח הגידול הנ"ל.

יש לי ניסיון איתם, החראות. הם אפפם לא  באים סתם ככה, תמיד בתחילת שרשרת של תקלות בגדלים משתנים של חומרה.

בפעם האחרונה - הבטיחו לי שהחרא המצטבר הזה הוא גיבוב של דברים רעים שאמורים לקרות לאדם במהלך תקופת חיים מסויימת, שאני פשוט קבלתי את כולם במנה אחת גדושה בכל רע ושעכשיו יהיה לי שקט לפחות עשור.

כן, זה לא קרה.

הנה, זה יצא.

עכשיו המוח שלי יכול להתפנות לכתיבת מאמרים מטופשים וחסרי תועלת על יתרונות הצמחייה הסינטטית.

יאי!

שונאת פוסטים כבדים שכאלו.