כל פעם אני משנה גישה.
פעם אני שואפת להיות חרדית ופעם אחרת מסורתית,
פעם אני נהנית משבת ופעם אחרת סובלת,
פעם אני רוצה ללכת לשיעור תורה ופעם אחרת למועדון ,
פעם אני מדברת עם השם ומתפללת ופעם אחרת מעדיפה לדלג ולא להתפלל בכלל..
איזו שבת עברה עלי.. התכוננתי אליה.
רציתי שתעבור כמו שצריך הפעם, בקדושה.
השם מנע ממני לעשות עבירות, מנע ממני השבוע הזה בצורה כל כך ממשית.
זה לא ייתכן שהכל לא מסתדר ככה שאני לא אצא למסיבה למרות היצר הרע שתפס אותי.
זה פשוט מוזר..
הייתי אמורה לצאת עם החבר'ה שוב פעם.
ופשוט..
השם מנע ממני.
אני לא יכולה להסביר את זה.
בעצם כן.
אני כפוית טובה והשם היה צריך להחזיק אותי קצת ולא לתת לי לבצע עוד עבירות.
אז החלטתי שאת השבת הזאת אני עושה הכי טוב שיש.
והיא הייתה מעולה (:
אני חושבת מה יהיה איתי.
כשאני רואה את עצמי לבושה בבגדי שבת.. יש לי אור על הפנים.
אני נראית ירושלמית, בכלל לא קשורה לכאן.
איזה כיף לקבל את השבת בשמחה, בלי לחץ, בלי טלוויזיה ברקע,
בלי לחזור הביתה כשהנרות כבר כבויים ובלי שירי הפיוטים של קבלת השבת.
לעשות הכל, כמו שצריך..
ואפילו..למדתי הלכות שבת כמו שאני אוהבת..
הלוואי..הלוואי ואזכה כל פעם להיות באווירה שבתית..
לא לסור מן הדרך הטובה להידבק בטוב..
אין לתאר כמה שאני שלמה עם עצמי כשאני עושה את הדבר הנכון.
כל השאר זה תירוצים, תירוצים של יצר הרע, שנותנים לי הרגשה של זה בסדר.
זה לא בסדר.
אף אחד לא אמור לגעת בי, אני שייכת לבעלי.
אף אחד לא צריך חס ושלום לחשוב עלי מחשבות לא טהורות.
אף אחד..
לא שווה שאני אתן כאפה חס ושלום למלך שלי, לאבא שלי שבשמים.
הוא יצר אותי, הוא זה שגורם לי להרגיש הכי טוב בעולם.
לא רוצה להיות כפוית טובה, רוצה להיות בת טובה.
בת מלך.
נסיכה אמיתית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
