אופטימיות
זהירה
12/6/1999
0:43
dori
[email protected]
-
אופטימיות
זהירה
כאשר
הערפל הגיע פחדתי. לא היה זה מהפחדים המחלחלים אליך והגורמים לשיכרון חושים עקב זרימה
מוגברת של אדרנלין במחזור הדם. היה זה פחד קר, אפל ומשתק. פחד המזדחל במעלה גבך, מרצד
לו על העורף ואז נכנס לפיו של האדם התמים ומקפיא את מיתרי גרונו עד שכל ביכולתו לעשות
הוא להוציא נאקות קצרות וקצובות הנשמעות כמו
אזעקה של מכונית שכול השומע אותה מרגיש צורך להתעלם ממנה.
הערפל
גם לא היה ערפל רגיל. הוא היה סמיך יותר וכהה יותר אך הדבר המוזר ביותר היה המוזיקה; לא הייתה זו מוזיקה מוגדרת, היה זה שילוב רנדומלי
לחלוטין של אקורדים שלא היו קרובים זה לזה, של תווים שכל קשר בינם הוא מקרי לחלוטין.
זה היה הדבר הכי מפחיד והכי מרטיט ששמעתי בחיי.
שילוב
זה היה בלתי אפשרי בנסיבות רגילות, אך עם הערפל
הוא נראה הגיוני. יותר מזה, עם הערפל המנגינה הזו הייתה הכרחית. היא השתלבה בערפל.
אותו ערפל שכיסה את שמי עיירתי הקטנה.
ירדתי לרחוב, קלאסי. הרחוב היה חשוך ואפל, לגיטימי
, אבל היו שם הרבה אנשים, לא צפוי.
כולם
לא אמרו כלום. הם פשוט בהו בשמיים בלי לשים לב מה קורה סביבם.
אבל
בעצם לא קרה כלום.
ראיתי אנשים שכמעט הרגו אחד את השני על מטבע של
10 אגורות. ראיתי אב וילד עם סכיני מטבח בידיהם,
מסתובבים אחד סביב השני, מבטי שנאה בעיניהם. שפתם העליונה מתעקלת למעלה בצורה שלא משאירה
מקום להסתברות גנטית או לריב משפחתי על פוליטיקה.
ניגשתי
אליהם כשבחילה אוחזת בגרוני. שאלתי אותם מה הסיבה לאחדות המשפחתית הזו אך כל תגובתם
הייתה מבט של שבריר שניה וגיחוך אומלל.
המשכתי בדרכי כאשר ראיתי התקהלות ליד ככר העירה.
התקרבתי למקום ההתקהלות בחשש מסוים. הצצתי מעבר לכתפי האנשים וראיתי את המחזה הנורא
בחיי. באמצע הכיכר עמד אדם (או לפחות כזה הוא היה בכל יום רגיל) רזה ומסכן אשר אנושיותו
עמדה בספק. לא היה זה מראהו שכל כך הטריד. היה זה המבט בעיניו. מבט של חתול שמתעללים
בו. מבט של חוסר הבנה עם עירוב של פחד מעשי.
מבט
זה היה כנראה עקב העובדה שהאנשים שעמדו מסביבו זרקו עליו אבנים.
נכנסתי
אל בין האנשים ושאלתי את הכתף לידי למה הם זורקים אבנים אך הוא לא ענה לי. המשכתי לשאול
עד שבחוצפה הוא ענה לי: "הוא שונה".
במה הוא שונה? המשכתי ללחוץ בתקווה לקבל תשובה נורמלית.
"הוא מכוער" הוא ענה לי, וזה היה הכל.
הסתכלתי
בשמים כאשר לפתע הבנתי.
הנשר
עף לבד. לא היה לו עם מי לעוף מכיוון שכולם כבר עזבו מזמן.
הוא
גילה שהוא מתקשה לחשוב מכיוון שכבר לא היה לו על מה. הוא תפס עמוד אוויר ובעודו גולש
לו על גבו הוא ניצל את שארית שרידי יכולתו השכלית על מנת לחשוב.
הוא
אהב לחשוב למרות שהוא כבר לא זכר למה. הוא גילה שהיה לו יותר קל לחשוב כאשר האחרים
היו אתו. הוא זכר את היום שבו הם עזבו. היה זה חרא של יום. הקן החדש שלו בדיוק התמוטט
והא נאלץ לחזור לקן של הוריו לכמה ימים עד שהסערה תחלוף.
הוא
נזכר שפתאום כולם נעלמו אבל הוא לא זכר למה. הוא ניסה להיזכר אך כל מה שהוא הצליח לדלות
מתאי הזיכרון התשושים שלו היה איך תופסים עמודת אויר חם ואיך תופסים עכברים גדולים
במיוחד.
הוא
החליט לעזוב את הכל ולחפש אותם. הוא לא זכר כבר מי הם אך הוא החליט שהם צריכים להיות
שם.
הוא
כמובן לא ידע איפה זה שם אז הוא החליט לעשות כל מה שנשר אחר היה עושה במצבו.
הוא
תפס עכבר והלך לישון.
עליתי
לגבעה ליד העיר וצעקתי:" זה הכל באשמתך ערפל. למה אתה עושה את הדברים הללו? שאלתי
ביאוש".
פתאום
צצה לה התשובה במוחי. זה היה כאילו ידעתי את הכל מהתחלה.
זה אנחנו עושים את זה.
אנחנו
יצרנו את הצל,
זה הכל באשמתנו.
ניסיתי
לומר לעצמי שזה לא יתכן.
ניסיתי
לשכנע את עצמי אבל התשובה הייתה ידוע מראש.
הלכתי
אל השוק, בחזרה לכיכר, פניתי לאותו אדם שדיברתי עמו ואמרתי לו- "זה הערפל גורם
לכם להיות ככה. תלחמו בו, הרי לא יכול להיות שתסכלו מישהו באבנים רק משום שהוא מכוער
לפי דעתכם"!
"תסתלק
מפה ענו לי ותפסיק לדבר שטויות לפני שתהיה הבא בתור".
הוא
קם בבוקר וזכר שהוא רצה לעשות משהוא יום לפני זה אך הוא העדיף לנסות לא לזכור. הוא
הרים את ראשו מהקן וראה שיש יום יפה בחוץ. הכל היה שקט והוא החליט שמשהוא לא תקין במצב
הזה אז הוא צרח, הוא לא שמע כלום. פתאום הוא
נזכר שהיו לו שיחות מרתקות עם נשרים אחרים ושפעם הוא באמת יכל לזכור דברים ולחשוב.
הוא החליט להעמיד פנים שיש לידו עוד נשר והתחיל לדבר אתו.
חזרתי
לגבעה ברוח תוקפנית וצעקתי בשנית לערפל אך כל תגובתו הייתה צחוק עמוק. צחוק המרוצה
מעצמו,
צחוק
לא אנושי.
צחוק מאד אנושי.
הם
דיברו על עכברים טעימים במיוחד, על הנשרית המושלמת ועל מהותם של החיים.
פתאום
הוא הבין עד כמה חסרה לו החשיבה והרעיונות חסרי המשמעות שעלו במוחו. הוא חשב על כמה
חברים היו לו ואיך שהוא מתגעגע אליהם. הוא חשב על הוריו ועל חברתו. הוא גילה פתאום
שאין לו מושג איפה הם בכלל. הוא חשב שהוא אומלל, שהוא לבד, שהוא הנשר היחידי בעולם.
הוא
התרסק לקרקע.
חזרתי
לכיכר, חושב על דרכים להלחם בערפל. הגעתי לכיכר. הם עדיין היו שם בדיוק באותו מקום.
שום דבר לא השתנה.
עצרתי
והרהרתי לרגע.
הבטתי
למטה.
הרמתי
אבן.
וזרקתי.
כשהוריו
חזרו הביתה בערב הם ראו את גופתו מרוסקת על האדמה. סיבת המוות הרשמית הייתה חוסר התרכזות
בסביבה.
הם
כולם ידעו את האמת.
מאז
אותו יום הנשרים לא חושבים.
הם
משאירים את זה לנו.
-
בלי
כותרת
12/6/1999
1:5
דינורה
-
זה
קטע טוב לדעתי. לא משהו שאני הייתי לוקחת לקרוא מרצוני החופשי. קצת חינוכי. מזכיר פעולה
של תנועת נוער
אבל
הכתיבה. הכתיבה שלך מיוחדת וטובה ומסוגננת נורא.
והקטע
על הנשרים היה יפה.
-
dori
12/6/1999 1:30
dori
[email protected]
-
תודה
כנראה
שלא חדדתי מספיק את הנקודה הצינית בסיפור
-
שלוש
הערות בנושא אמינות סיפורית, ומחמאה אחת
12/6/1999
1:14
#
-
שלוש
הערות:
א.
נשרים אוכלים נבלות. נשר לא צד עכבר חי, לא משנה אם הוא גדול או קטן. אוכל נבלות. מה
לעשות.
ב.
הזכיר לי את "משה חוואטו והעורב" של קובי עוז. וזה לגיטימי, וזו הערה.
ג.
ההתחלה שלך קצת הפריעה לי ברצף הקריאה. כל ה"לגיטימי, באנלי, אורלי, ווקאלי"
האלה. הייתי מקצץ.
ומחמאה
אחת:
יופי
של דבר. באמת. לקח לי פעמיים בשביל לדמיין שהבנתי.
ואולי
לא הבנתי. ואולי תבוא איזו נחמה ואולי לא.
-
OK
12/6/1999 1:26
dori
[email protected]
-
מקבל
את א - אף על פי - קטנוניות :-)
בקשר
ל-ב - נכתב הרבה לפני וממש לא
ג-
עוד פעם ?
ביקורת
תמיד רצויה
תודה
-
ואני
הולכת לישון רק רוצה לומר
12/6/1999
1:46
ג'וליה
-
שההערות
מצוינות בפני עצמן וחבל שזה נעשה בעילום שם.
אין
סיבה.
-
אל
תהיה צודק.
12/6/1999
18:47
שם
- מיים
[email protected]
-
היה
מצחיק,
היה
דוחה,
היה
נחמד,
היה
מגעיל והיה משעשע.
היה
קורע לב כבד וטחול,
אבל
גם אל תהיה
חכם.
-
******************************************************
טכנאות
מילים 7
12/6/1999
1:51
איש
עייף
-
זוכר.
זולתי,
זכוכית זורחת
זלג
זית זך,
זכאות,
זוהמת זימה.
זו
זאת
זיעתך
זורמת זולגת זורחת
זוכר
זיוף זעקה.
זו
זכותך
זכות
זוועתית, זוגיות זמנית זולה
זרד
זעיר זוהר,
זבל,
זבוב זיפני, זחל זעיר
זמיר
זקוף זריז זימזם זוגות זוגות
זילוף
זלעפות
זמר
זרוק
זאב
זקוף זנב,
זרוע-זפת,
זקן-זיפים
זיקוק
זרחני, זרנוק זרימה
זורק
זז
זורם.
זוועות
זיכרון.
-
זיפט
12/6/1999
1:55
x
-
(הודעה ללא תוכן)
-
אני
חושבת שזה היה מכובד ביותר!!!
12/6/1999
12:41
דינורה
-
(הודעה
ללא תוכן)
-
מהטובים
ביותר עד כה. השופטים מניפים 8.5
12/6/1999
14:45
שפושניקוב
-
(הודעה
ללא תוכן)
-
זבל
12/6/1999
16:26
אורחגג
-
(הודעה
ללא תוכן)
-
טכנאות
נוספת (מולי איפה אתה ?)
13/6/1999
0:42
מאיה
-
זוכרת
זניחה
זמרת
זוהרת זאת זייפה
זבל
זורם זה זמני
זפת
זוכר זילוף
זמזמתי
זמר זייפתי, זרקתי
זה
זבוב זקוק
זרקתי
זלזל זקוף
זברה
זדונית זועקת
ז'קט
זקוק
זקנה
זרעה זריחה
זליג
זמם זעזוע
זנב
זעיר זעף
זרועה
זרה זכרה
זחל
זלל זית
זאב
זב זינק
זהו
זה
-
זברה
זדונית זועקת? ענק!!!
13/6/1999
0:45
דינורה
-
(הודעה
ללא תוכן)
-
***************************************************
לא
נמאס לכם ללהג?
12/6/1999
1:57
לימו
[email protected]
-
נו
באמת. עד מתי?
אורחגג,
דינורה, צ"ת, ג'וליה ושות'. אתם כותבים, אפילו כותבים טוב, ברם כל המלל המיותר
הזה, חסר התוכן, חסר התכלית, האמורפי הזה התחיל כבר להעיק. אתם יושבים על העורק הראשי
שלי ומפריעים זרימתו התקינה של דמי. עייפתי מכם. תתבגרו. הפורום לא נועד לשם כך. אם
לשם ביקורת התכנסתם והגבתם, עשו זאת כביקורת ולא כתכתובת מייגעת. לבטח אזכה לתגובות
חריפות, מילא. אדע לקבלן ללא תגובה. פי מלא מים. אולי זו הסיבה שאני ממעטת להכנס לכאן
לאחרונה? ואולי האשם בי? מי יודע.
-
אחותי
12/6/1999
2:8
המטורפת
[email protected]
-
נעלם
לי מספר הטלפון שלך. תתקשרי.
רויטל.
-
ושוב
לימו מבטאת בקול מה שאני חושב
12/6/1999
8:22
נירו
[email protected]
-
(הודעה ללא תוכן)
-
את
רוצה ביקורת? תקבלי ביקורת. אני מקווה שאת מבוטחת
12/6/1999
9:34
אורחגג
-
השיר
האחרון שלך (כן זה עם הפתק על המקרר) היה גרוע להחריד
וחבל
כי דווקא החזקנו ממך
-
********************************************************
אמא
12/6/1999
2:47
?
-
אני מכסה את עיני בשתי
ידי שלא תראי את הדמעות
שזולגות ומרטיבות את הכל
אני לא רוצה שתיראי
אותי בוכה
אני לא רוצה שתיראי כמה אני חלשה
אני באמת לא יכולה
יותר אמא
נדמה לי שאת אוהבת לראות אותי ככה
מתפתלת מכאב
את אוהבת לראות
אותי מטביעה את עצמי באמבטית הרחמים ה עצמים שלי
זה נותן לך כוח
להמשיך לענות אותי
במילים שאת זורקת
לעברי
המילים שפוערות
בליבי הזקן והמקומט
פצעים
-
אמהות
כנושא לכתיבה
12/6/1999
12:46
דינורה
-
אני
חושבת ש"אמא" זה נושא מעולה לכתוב עליו
וזה
לא קלישאה שהן אשמות בהכל
ובנוגע
לשיר הספציפי הזה
הוא
העביר יפה אווירה - יאוש עלבון.
לא
אהבתי בכלל את השימוש במילים זקן ומקומט לתאר לב
-
תגובת הפתעה
12/6/1999
18:4
?
-
אני
לא יודעת אם אני צריכה להגיב על התגובה שלך לגבי מה שכתבתי
ואפרט
מדוע לא את ה אמת אני די מופתעת שהעברת ביקורת
ועוד ביקורת בונה ולא קטלנית
אני
לא מנסה לצייר אותך כאדם מפלצתי
אבל
הרבה לאחרונה (שמתי לב לפי התגובות ) מתלוננים
על גוליה ועליך ועוד כמה אנשים
לגבי
הגישה שלכם אם משהו לא נראה לכם
אינ
לא מנסה לחנך אותך או כל אחד אחר אבל כל אדם
מתבטא בדרך שלו
אחד
יותרטוב והשני פחות
צריך
לדעת לקבל את כולם
-
כל
ביקורת שהגבתי
12/6/1999
19:7
דינורה
-
היתה
תמיד לגוף העיניין.
-
זה דוקא היה החלק הכי מדויק בעיני® הלב®
13/6/1999
9:46
אינדי_גו
[email protected]
-
(הודעה ללא תוכן)
-
****************************************************
A light in a window
12/6/1999 9:3
נירו
[email protected]
-
The hungry man stood in the last town,
by the last house,
staring at the last window that he
could find light in. He said:
"I'm so hungry I could die,
somebody, help me".
The beautiful woman opened the door.
"Here", she said,
"you could get all that you
need". She let him in,
and gave him a plate full of ashes. She
said:
"Ashes are good for you. They are
full with minerals".
The thirsty man walked in the last
town, by the last house,
staring at the last window that he
could find light in. He said:
"I'm so thirsty I can die,
somebody, help me".
The beautiful woman opened the door.
"Here", she said,
you can get all that you need".
She let him in,
and gave him a cup full of ashes. She
said:
"Ashes are good for you. They are
full with minerals".
The tired man ran into the last town,
to the last house,
staring at the last window that he
could find light in. He said:
"I'm so tired I will die,
somebody, help me".
The beautiful woman opened the door.
"Here", she said,
you will get all that you need".
She let him in
and gave him a bed ful of ashes. She
said:
"Ashes are good for you. They are
full with minerals".
The lonely woman stood in the last
house, by the last window,
staring at the last town that she could
fing life at. She said:
"I'm so lonely I'm dead. Somebody,
help me".
"Here", she said to herself,
"you got all that you need".
She took a pill, made of ashes,
"It's good for you,
full of minerals", she said to
herself.
I've seen it all. The big black wolves
of society,
that took the ashes of the lonely
woman,
that took the ashes of the tired man,
that took the ashes of the thirsty man,
that took the ashes of the hungry man,
that took...
I've seen it all through the dark
window of the night train
that I took, just to find a light in a
window.
-
"dezbin aba bitrei zuzei"??
or just "had gadia" ?
12/6/1999 21:9
watchdog
-
(הודעה ללא תוכן)
-
*****************************************************
טכנאות
מילים 8 - חרוזי חמסין
12/6/1999
9:28
אורחגג
-
חונטת
חרדונים חבוטה
חגית
חירבנה חביתה
חזירים
חדורי חומצה
חבצלת
חלצה חולצה
חתול
חתם חוזה
חדווה
חשפה חזה
חוג
חמדנות חשאית
חנן
חבש חצאית
חיידקים
חולי חזרת
חגי
חפן חטוטרת
חוליגנים
חסרי חלב
חמדה
חבקה חגב
חסילון
חימצן חמניה
חנניה
חמד חזיה
חלי
חיפשה חרוז
חנוך
חדר חפוז
-
ושאף
אחד לא יגיד "חרא!". בזאת נשרפה תגובה זו
12/6/1999
9:37
אורחגג
-
(הודעה
ללא תוכן)
-
חנטריש
12/6/1999
10:3
הועד
לשחרור האות חית
-
(הודעה
ללא תוכן)
-
הרבה
יותר גרוע מחרא
12/6/1999
9:54
דווקא
-
אולי
כדאי שתעבור לטכנאות שיניים...
-
חמשירך
חסר * חרא * , חבר.
12/6/1999
12:15
משפ'
חורגין
-
אבל
מה כבר אפשר לצפות מדרעק?
-
חביב
(וזהו)
12/6/1999
12:49
דינורה
-
(הודעה
ללא תוכן)
-
חן
חן חבורת חלכאים חלמאים חלטוריסטים... חולירות...
12/6/1999
16:29
אורחגג
-
(הודעה
ללא תוכן)
-
אני
דווקא השתעשתי.
12/6/1999
18:51
ציידת
תנינים אנאלפבתית לפחות כמו הכותב
[email protected]
-
(הודעה ללא תוכן)
-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
