סיפור
הזוי ללילה בזוי
15/6/1999
0:5
דינורה - הזויה לחלוטין
-
אוסנת
עמדה לייד קיוסק קטן וצבעוני, כולה נסערת. מעבירה את משקלה לצד לצד, מקללת חרש. הזמינה
לעצמה נס קפה בכוס קלקר וקרואסון שמנוני מתפרק שעטפה בהמון מפיות קטנות שכתוב עליהן
בון-אפטיט.
גם
אכילתה היתה חסרת סבלנות כזאת. מפוררת לכל הכיוונים פירורים. כוותה את לשונה בקפה הרותח,
קיללה שוב.
משקפי
שמש גדולים לעיניה הנפוחות, שיערה פרוע.
חדווה
הגיעה באיחור של כמה דקות ורצה אליה. הן התחבקו בחום. "נהדר שהתקשרת תולעת משי
קטנה שנשר לה כל המשי ונשארה רק התולעת" אמרה חדווה. "קדימה בואי נלך".
חדווה היתה חברת ילדות אבודה שלה. הן לא התראו שנים רבות. דחף מוזר גרם לאסנת להתקשר
דווקא אליה מכל האנשים.
"שניה" אמרה אסנת בפה מלא, "אני רק אסיים את הקרואסון
פה, ואני כבר רואה שמהמנהג המטומטם שלך של דימויי החיות בשרשרת לא נגמלת".
חדווה
משכה אותה בזרוע, היא עדיין כולה נמרצת, היפר אקטיבית כזאת "בויינלך בויינלך בקיוסק
הבא יש קרואסון יותר טרי, איכס תראי יש פה בטח מלאן ג'וקים שישנו כל הלילה בג'ורא והקקי
של השכנים מלמעלה נפל עליהם".
אסנת
זרקה בעצבים את שאריות הקרואסון לפח, ואמרה "טוב טוב מה שתגידי אינעל ראב ראבאק".
חדווה
נעצרה בהפתעה והסתובבה אליה, הורידה את משקפי השמש מעיניה, הישירה מבט בה ואמרה
"תגידי, הכל בסדר? מה יש לך? שנים לא ראתה אותי וישר מקללת זאתי".
אסנת
הצמידה את חולצת הטי הלבנה לבטנה המתעגלת ואמרה בארס "זה!!!"
"זה
נראה לך בסדר? קוסססראבאק, את יודעת מה זה?
את יודעת מה?"
חדווה
ציחקקה, "נראה לי שזה אומר שאת בהריון שובבה קטנה חתולת אשפתות פוזלת שכמותך".
"קוס
אמק שלך, בסדר? אני בחודש השישי" היא העלתה את קולה לצעקה והוסיפה "זין זין
זין, את לא בשוק?"
"האמת
שכן" אמרה חדווה, "אבל אני לא ראיתי אותך אולי מאה שנים ואני מחכה שתסבירי
לבד. ואולי תפסיקי לקלל, לא הפסקת מאז שהגעתי ותיכף אני מצטרפת אלייך גם זיקית מכוערת
ששתתה שתן של פיל חולה עגבת".
"קוסס
אמק קוססוחתק!" לא מצליחה אוסנת להפסיק
את הקללות. "שניה אני חייבת את הקרואסון ההוא" תוך שניה היא כבר רצה חזרה לקיוסק ומוציאה את השאריות
מפח האשפה, מנערת את הקרואסון המדובלל. ובריצה שוב חוזרת אל חדווה.
"אוקיי
תשמעי את הסיפור המכוער שלי! קוסאמממוק!" אסנת ממשיכה לאכול תוך כדי הקללות שלה
את הקרואסון המעוך מהפח.
"את-
דוחה היית ושארת" אומרת חדווה בגועל. "בא לי להקיא ממך כבר".
"אינעל
אבוק, סתמי כבר, אני כל היום עסוקה בלהסביר לעולם את המצב. אני בחודש שישי תביני. אני
לא נשואה ומילא זה. אין לי גם חבר. הקטע הכי טוב הוא שאני בכלל לא שכבתי עם אף אחד
לפחות שנתיים".
חדווה
פורצת בצחוק מתגלגל. "די! די הרסת אותי
עכשיו!" ושוב נחנקת עם הצחוק. בסוף לא יכולה יותר מתפתלת אל הריצפה באמצע הרחוב
שיערה נוגע במדרכה.
"תצחקי
תצחקי שרמוטה" ממלמלת אוסנת תוך שהיא מסיימת לחסל את הקרואסון המעוך ומוצצת את
כל האצבעות אחת לאחת.
"ותביני"
ממשיכה אסנת, " אני רק השבוע הבנתי שבכלל אני לא יכולה להיות בהריון. זזזזין! עד עכשיו רק הייתי עסוקה בלחשוב מה להגיד ומה יהיה
עם התינוק. שישה חודשים לא עלה לי לראש שאולי בכלל זה לא הגיוני ה-מ-צ-ב!. קוסאחתוק.
זה לא יכול הרי לקרות נכון? נכון?"
חדווה
קמה מהמדרכה נאחזת בידה של אסנת מחניקה שאריות צחוק. "לא, זה לא יכול להיות. חייבת
להיות פעם ששכחת צלופחית קטנה ששוחה עם דיונונים מחורמנים כתומים, פעם אחת? תחשבי טוב
תנסי להתמקד על בערך...לפני שש חודש?"
"לא"
אמרה אוסנת מנענעת את ראשה בהחלטיות מצד לצד. "את לא חושבת שהייתי זוכרת? זזזזין
אני היחידה שאוהבת את עצמי כבר שנתיים, זה מצב שאני מאוווד מודעת לו מאוווווד מאווווד
מודעת לו."
"טוב"
אמרה חדווה בהחלטיות, "נמאס מהנושא! די,
בואי לא נחשוב על זה אה?" והיא מנגבת לאסנת פירורי קרואסון מהפרצוף. "בואי
נלך, אני מתה להגיע לשם שוב".
יד
ביד הן הולכות לואדי שבו היו משחקות כשהיו קטנות. אז הן היו תמיד באות על אופניים עם
הכלבים. ואדי מטונף עם ביוב זורם שהן היו קוראות לו נחל. מידי פעם אחת מהן היתה אומרת
הנה ארנבת. והשניה היתה אומרת בהתרגשות: איפה, איפה. שתיהן ידעו שאין שם שום ארנב.
הן תמיד רצו להיות כמו החמישיה הסודית שהולכת לנחל לאכול רקיקים עם טימי קשישא. האמת
היא שהיתה שם רק משחטה אחת. מידי פעם היה עובר
במקום בדואי זקן עם גלימה ארוכה ושבריה והן היו רועדות ומתכננות איך ללחום בו כשהוא
יוציא עליהן את "החרב הזאתי".
"זבל
זבל זין זבל צואה חרא צואה כוס תחת" המשיכה אסנת לקלל מונוטונית תוך כדי הליכה
כשהיא מחבקת את הכרס הקטנה של ההריון. חדווה עזבה את ידה והתחילה לרוץ קדימה, נרגשת,
מפטפטת לעצמה כל מיני משפטים שהתחילו כולם
ב- "אתזוכרתש" מתלהב.
הן
הגיעו לירידה קטנה שלא אפשר לרדת. מן גבעה כזאת מלאה שיחים מאובקים סבוכים עם קוצים
ענקיים אפורים משולשים אימתניים. חדווה במרץ רב פילסה לה דרך דורכת על הקוצים ומזיזה
אותם לצדדים בעזרת מקל ענקי שהיא מצאה עוד בתחילת הואדי והלכה איתו "כמו משה רבינו".
אסנת נחרדת לאחור, לא מצליחה לצלוח את הקוצים הענקיים. חדווה כבר הספיקה להתקדם.
"איך עברת פה" היא מייללת אל חדווה.
"יואו,
בדיוק כמו פעם" מתלהבת חדווה. "תמיד מאחורה מתבכיינת שאין לך איך לרדת העפרונית
הסולנית שמנקה את הגרון עם מנקה מקטרות של מצחצחי נעליים בברוקלין . אם היינו על אופניים
את בטח כבר היית עוקפת אותי ואני בטח הייתי מפנצ'רת לעצמי את הגלגל, ואז אני הייתי
בוכה. אז אני הייתי כבר בוכה."
אוסנת
מתחילה לדמוע בשקט. הדמעות יורדות לה בלי שהיא בכלל תתאמץ. היא מפלסת לעצמה דרך בתוך
הקוצים. מחבקת את בטנה, מגוננת. היא מגיעה אל חדווה שמחכה לה בקוצר רוח.
"הי
חדווה" אומרת לה אוסנת מתוך הדמעות שלה, "מה בדבר חיבוק?".
חדווה
מתקרבת אליה והן מתחבקות חיבוק חזק שבו אוסנת מתחילה להוסיף אפקט של בכי אמיתי לדמעות.
"נו
די" אומרת לה חדווה "נו! כמו איזזזזזה לויי-דאת-מה, בכיינית היית ונשארת,
כלבלבת ים מסורסת עם כדור אדום בתחת או מה". היא מרופפת את חיבוקה מאסנת והן ממשיכות
ללכת יד ביד.
"הנה
הנחל" מתלהבת חדווה. היא לוחצת את כף ידה של אוסנת ורצה אל הביוב. זרם מים דלוח שחור ועליו ירוקת מבריקה עם שלל זבובי זבל
ענקיים ירוקים מקדם את פניהן.
"הנה
הנחל" אומרת אוסנת אחריה, מתרגשת למרות הכל.
הן
מתיישבות לייד הביוב המסריח וחדווה אומרת לה "אולי תספרי לי קצת.מה זה אמור להביע.את
יודעת כל ההריון הזה. כמו איזה עליזה בארץ עוץ נעשית לי, מתקשרת אלי אחרי איזה מאה
שנים או כמה ומספרת לי סיפור כזה."
"תראי"
מתחילה אסנת, "לפני שנתיים הייתי חברה של גבי בן-שלוש מהתיכון, את מכירה".
"בטח"
מתלהבת חדווה, "בן-שלוש הדפוק המפגר שהיה בא כל חורף עם גרביים על הידיים ועשה
בהם חורים לאצבעות כי אמר שהוא עקרונית נגד כפפות. בן-שלוש הדפוק, בטח. מה יצאת איתו
בכלל?"
"היינו
חברים שנה וזהו. לפני שנתיים ככה זה היה. אח"כ נפרדנו בגלל שהוא היה קמצן לי מידי. שונאת קמצנים אני. כולה לקחתי
לו כסף מהכרטיס אשראי פעם פעמיים. קמצן מחורבן, פעם אחת לא קנה לי שמלה".
חדווה
צוחקת, "את תמיד היית קצת גנבת, את גם לאחותי גנבת פעם מהאוסף מחקים, מחק אבטיח,
עד היום היא מזכירה לי את זה".
"נכון"
מודה אוסנת. "בקיצור, התקשרתי אליו לפני יומיים"
"למה?"
תוהה חדווה.
"כי
אם אני בהריון אז זה יכול להיות רק ממנו! הוא האחרון ששכבתי איתו."
"זה
היה לפני שנתיים!" חדווה קמה נסערת "את השתגעת לגמרי! מה את רוצה מבן-שלוש
עכשיו?"
"נכון,
נו תשבי" חדווה מתיישבת שוב, אסנת שותקת קצת וממשיכה, "נכון אבל הוא האחרון,
ומה? זה הגיוני שאני בהריון ככה סתם? גם לא הגיוני. חשבתי אולי איזה זרע רדום- את יודעת
גבי היה כזה מפגר אני לא אתפלא אם גם לזרעים שלו לוקח כמה שנים להיזכר בתפקיד".
חדווה
פרצה שוב בצחוק ואז מייד השתתקה "די סליחה, זה לא מצחיק, אולי את התעברת מרוח
הקודש. את דתיה? את דתיה בואשית מסריחה שמניחה ציצית שלש פעמים ביום?".
"לא
נודניקית. בקיצור." נאנחה אסנת, "הוא צרח עלי בטלפון שאני לא נורמלית ושאני
לא יעיז להתקשר אליו שוב. בן זונה, כל הבנים חארות ראית איך הוא...כאילו זה רק שלי
התינוק".
"אבל
את כמובן התקשרת אליו שוב" המשיכה חדווה את הסיפור.
"נכון
בטח" אמרה אוסנת. "המנוול מנסה להתחמק מאחריות, ואני לא עשו אותי באצבע.
אה,
ותשמעי את זה" אומרת אסנת, חדורת רוח קרב היא קמה והתחילה לנופף בידיים לכל הכיוונים,
"הוא אומר שאם באמת לא שכבתי עם אף אחד מאז ששכבתי איתו, אז אולי אני בהריון מדומה!
הריון מדומה את יודעת, כמו שחולות פסיכיות
נכנסות להריון מדומה מהרופא שלהם, שהם מתאהבות בו כאילו, הריון מדומה" .
חדווה
שתקה קצת ואז שאלה "ממי את בהריון מדומה בידיוק צבועה קטנה ומסכנה שדבק בה שמץ
שם רע של צבועים וזאבים?"
"מעצמי!"
קראה אסנת כמנצחת "הכנסתי את עצמי להריון מדומה לפי גבי בן-שלוש המפגר! נפלא,
מה חדווה? נפלא לראות אותי אחרי כל השנים האלו,
אה חדווה?"
חדווה
מחבקת את כתפיה "בטח נפלא! את הקנגורואית הנושאת ברחמך את ילדך המופלא מכל, שנושא
את הגנים המשובחים שלך ושלך בלבד".
אסנת
התרחקה קצת מחדווה ואמרה, "הייתי נורא מעריכה את זה אם היית קצת נרגעת עם הגן-חיות.
זה עניין נורא רציני פה".
"טוב
אני אשתדל" מנסה חדווה, "אז תגידי לי, מה נגמר עם גבי בן-שלוש הדפוק, הצלחת
להוציא ממנו מזונות משהו, לפחות שיממן לך איזה ברית מילה משהו, בריתה?"
"אה."
השתתקה אוסנת "אוף זין".
"נו מה?" דוחקת בה חדווה.
"בסוף
הוא אומר לי -'בטח כשהיית ביוון'. אח"כ הוא ניתק את הטלפון שלו מהקיר כנראה, כי
יש שם- הקו שהגעת אליו איננו מחובר".
"ו.."
שואלת חדווה בהתעניינות, "מה באמת היה
ביוון?"
"אז
זהו", אסנת מביטה בה במבט כבוי,
"אז
זהו, שאני בחיים שלי לא הייתי ביוון".
-
ספרתי
שבע מאות מילים גסות יותר משלי ואני באושר
15/6/1999
1:11
ג'וליה
-
חוץ
מזה חמדתי,
אכן
הזוי ומצוץ מהאצבע.
למה
שחברות ילדות אבודות לא מופיעות לך ככה סתם, לא כשאת מתחתנת, לא כשאת בהריון, לא כשאת
מסוממת, לא כשמישהו זורק אותך, לא כשאת זורקת מישהו, לא כשמת לך ילד, לא כשלאמא שלך
מת ילד
ועוד
צרות קיומיות שכאלה.
אני
פשוט לא קונה את זה. הסיטואציה לא נדבקת לי. אבל אני לסבית. מה אני יודעת. כל חברות
הילדות שלי נבהלו כשהן הבינו שאיתי הן ישנו בלילות.
-
אני
די התאכזבתי. אני מהאסכולה המתחרמנת מכוס בכ'
15/6/1999
1:48
אורחגג
-
אבל
האמת שעוד לא קראתי
התחלתי
פסקה שניים, וזה נראה לי ספור שכדאי לדחות אותו לישיבה בשירותים
-
תודה
מותק אבל אתה אמור להגיב לסיפור לא לי
15/6/1999
1:53
ג'וליה
-
וכוס
בכ' היא משאירה לי
יש
חלוקה
-
אוף!
אני כבר שם לב שהתאהבת בדמות הפרא החציל שלי
15/6/1999
2:3
אורחגג
-
(הודעה
ללא תוכן)
-
דווקא
התחיל טוב
15/6/1999
17:5
LoneStar
-
אבל
באמצע פרשתי. מה נגמר?
-
באקט
יוצא דופן-יוצאת להגן על הסיפור
15/6/1999
19:28
דינורה - מתגוננת
-
זה
סיפור הזוי
כל
האלמנטים בו הזויים
זה
אמור להיות כמו אווירה של חלום מבולבל כזה
סיטואציה
לא ברורה
לא
הגיונית בכלל.
אני
חושבת שזה אחד הטובים שלי
ומשתאה
שוב ושוב נוכח אי התיאום הזה ביננו.
-
אני כבר לא משתאה פה מכלום. והסיפור ע נ ק.פשוט..
15/6/1999
19:32
ציידת
תנינים (מאוכזבת קשות)
-
אנשים
פה מחפשים דברים שהם כבר מכירים. (נקודה)
-
סוף
סוף קראתי... ולדעתי יהיה פעם סיפור פולחן ו...
15/6/1999
20:4
אורחגג
-
זה
הסגנון הדינורי הקלסי
אבל
למה הן לא מזדיינות בסוף?
אני
רוצה שתכתבי לי פעם ספור פורנוגרפי אמיתי
נו..
(פרצוף משתוקק)
נו........
-
***************************************************
עולם
15/6/1999
0:6
?
-
אל
תרגע לעולם
אל
תסלח לעולם
ודע
שהחיוכים הורודים
הצחוקים
הכחולים והצלולים
באגדות
הם
רק
באגדות הם נימצאים
-
15/6/1999 0:48
?
-
(הודעה ללא תוכן)
-
זה
נמצא גם בשירים. שתי שורות יפות בין ארבע הטפות
15/6/1999
11:32
אורחגג
-
(הודעה
ללא תוכן)
-
**********************************************
מציאות
אטומה
15/6/1999
0:10
?
-
רק
המציאות אטומה
צולפת
חיצים קטנטנים
מורעלים
ביסודיות
אל
אישוני הפעורים
אל ליבי הפועם בהתרגשות שוא
ואל
מוחי
מוחי הארור
המשלה
אותי עוד ועוד ועוד
-
15/6/1999 0:29
?
-
(הודעה ללא תוכן)
-
טוב.
ניסיתי. לא עוזר. חסידת אומות העולם אני לא.
15/6/1999
0:57
ג'וליה
-
(הודעה
ללא תוכן)
-
**************************************************
פעם
ראשונה
15/6/1999
0:24
ציפי
[email protected]
-
פעם
ראשונה השנה הלכתי לים
משקפי
שמש, שמן שיזוף והביקיני החדש גם
ושמחתי
לראות שכולם מסתכלים
נועצים
עיניים, לא מרפים
והכי
שמחתי כשראיתי אותך
מנסה
להתעלם, אבל לא מצליח להסב מבטך.
אבא
תודה.
-
משוגעת.
אני חולה עלייך
15/6/1999
0:49
ג'וליה
-
(הודעה
ללא תוכן)
-
תרדי
כבר מהנושא האדיפלי. לא עושה לי את זה
15/6/1999
1:12
אורחגג
-
(הודעה
ללא תוכן)
-
נו
באמת. רוצה לספר לנו משהו?
15/6/1999
14:14
ציידת
תנינים (ומה יש לכם אתם?)
-
(הודעה
ללא תוכן)
-
מיוחד
מאוד הפעם. שונה בתכלית.
15/6/1999
17:6
LoneStar
-
(הודעה ללא תוכן)
-
אני
מסכימה איתך...
15/6/1999
19:23
דינורה - נעצבת לליבה
-
הקטע
הזה היה הרבה יותר טוב מהאחרים.
כלומר,
הוא היה טוב
האחרים
לא היו טובים.
הזכיר
לי למה עצוב למי שאין לה אבא שיעריץ.
-
****************************************************
מבט
15/6/1999
0:34
?
-
כלבים
משוטטים ומורעבים
מביטים
בנו
נשים
בודדות משקיפות בנו
מבעד
לקירות אטומים
ומתגעגעות
וצחקנו
-
***********************************************
צעקה
15/6/1999
0:41
?
-
וצעקה
שבלב
ובכי
שבחוץ
ושנאה
שבלב
וקללה
שבחוץ
ושזוכרים
דברים
-
15/6/1999 0:42
?
-
(הודעה ללא תוכן)
-
רק
שאת/ה אמור/ה לתת לאחרים להגיב
15/6/1999
0:54
ג'וליה
-
(הודעה
ללא תוכן)
-
?, אני
מחבב אותך. ולכן לא אגיב
15/6/1999
1:16
אורחגג
-
(הודעה
ללא תוכן)
-
אה.
15/6/1999
14:8
ציידת
תנינים (ומה יש לכם אתם?אני כבר שונאת אתכם - זהו.)
-
(הודעה
ללא תוכן)
-
**************************************************
גימל
גימל בואנה רגע
15/6/1999
1:19
ג'וליה
-
מכיוון
ששנינו ערים
ואף
אחד לא שומע
בוא
רגע אלי לאיי סי יש לי דיבור איתך
(
-
רגע.
יש לך ציצי גדולים?
15/6/1999
1:36
אורחגג
-
(הודעה
ללא תוכן)
-
למה,
ולך יש שלוש ביצים?
15/6/1999
1:39
ג'וליה
-
לך
מוג
לב
-
יש
לי ארבע אלמנות
15/6/1999
1:43
אורחגג
-
(הודעה
ללא תוכן)
-
******************************************
סתם
כדי שיהיה לך במה לשוף את העיניים
15/6/1999
1:58
ג'וליה
-
האגמים
הולכים אל הנחל שבליבי
הימים
עוברים אל החשכה שבחלוני
אויה
אני צמאה ואין איש מביא לי
מים
אויה
אני דואבת ואין איש מבין עצבת
מי
לי רע מי לי כאן חבר
אנה
אני באה
אנא
גאל אותי מהר
לג.ג.
מוקדש בחשכת ליל
-
אני
כבר הולך לאונן על זה
15/6/1999
2:5
אורחגג
-
(הודעה
ללא תוכן)
-
קצת
מאוחר אבל התנתקתי (נותקתי?)
15/6/1999
10:31
אורחגג
-
אלתרתי
גם לך שיר
....
הפרקים
הגשומים נשכחו
ענן
שלכת הבליח ולא עוד
ואת
לא תהיי לעולם לצידי.
התזכרי
רגבי עפר לחים?
טרופות
לתשוקה חלופות לאהבה?
מעפעף
עוד קלישאה
מבעד
לזכוכית רזולוציונית
.....
הי
זה כבד לי. נשבר לי כבר הכוס ממך
את
באה לסיני?
אל
תעני
-
אף
פעם אף אחד לא כתב לי שירים
15/6/1999
11:34
ג'וליה
-
ככה
שאאלץ להסתפק כנראה.
אתה
כותב חרא, אגב.
-
אני
באמצע עבודה. נראה אותך מוציאה כזה דבר כש..
15/6/1999
11:38
אורחגג
-
הבוס
נושף על הצוואר
-
הבוס
האחרון שנשף על הצוואר שלי
15/6/1999
11:47
ג'וליה
-
מצא
את עצמו בלי אשתו, בלי המאהבת ועם פיצויים בסכנה. וואלה יש לי סיפור קרוב. איך שכחתי
מזה בכלל.
וחוץ
מזה, בגללך רוז ממש לא סובלת אותי ויכולת הכתיבה שלי נפגמת, וכושר היצירה שלי בנסיגה.
תצ'וטט
לך עם אחרות.
אני
הולכת לתפוס זיונים באוניברסיטה.
יום
טוב.
-
עוד
מעט גם תאשימי אותי בזה שאת שמנה
15/6/1999
12:53
אורחגג
-
ואגב,
מאז שבטפשותך וביוזמתך הודית בכך, סר חינך במקצת.
-
אפרופו
סר חיני
15/6/1999
13:55
ג'וליה
-
אתמול
ראיתי שלט על רמזור:
"לחינה
של חנן וחני"
למה
אנשים מתחתנים למה.
(בנות.
לא להתנפל כולן. אני יודעת למה. זה בסיידר. אה, וגם אני הייתי מאוהבת. ועדיין לפעמים)
-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
