http://www.iol.co.il/forums/scripts/showsm.asp?which_forum=77&mess=105439&paint_str=%E9%E1%E5%E3
אטיוד
מס' 1 (אם יהיו תגובות מעניינות יהיו עוד)
22/1/1998
16:3
ילד
מזדקן
-
נערה
צעירה בעלת מראה מלאכי ישנה שינה עמוקה במיטה. היא מחבקת דובי. סדק של אור נופל על
המיטה- דלת נפתחה. אל החדר נכנס גבר. הוא גבוה ושרירי ואפל. באור הנשקף מן הדלת הוא
נראה כמו צללית. פניו לא יותר מכתם חשכה. הוא עומד למרגלות המיטה ושולף סכין. במיומנות
של מנתח הוא פותח את בטן הדוב ומרוקן החוצה את המוך. (הילדה לא זזה, שלא לדבר על מתעוררת).
כל המיטה מתמלאת בחומר הלבן והענני. אחרי שהדוב ריק לגמרי הגבר נכנס למיטה אל בין זרועות
הנערה. הוא שולח את זרועותיו ולובש את מה שנשאר מהדוב כאילו הייתה זאת חולצה. הוא עוצם
עיניים. לכמה שניות שניהם חבוקים ואז פתאום נפתחות עיני הגבר באימה. עורו של הדוב מכסה
אותו, משתלט וסוגר על גופו. פיו נפתח בצעקה אילמת. העור סוגר עליו. ענן המוך שהקיף
אותם מתנדף ונעלם לאט לאט.
במיטה
ישנה נערה חובקת דב. היא מחייכת בשנתה. סדק של אור נופל על המיטה- דלת נפתחה.
...
-
http://www.iol.co.il/forums/scripts/showsm.asp?which_forum=77&mess=106221&paint_str=%F8%E5%E7%F9%E4+%F8%E1%E3%EE%E1
אטיודים
מס' 2 ומס' 3 - תגובות מכל סוג יתקבלו בברכה
24/1/1998 3:17
ילד
מזדקן
-
2.
איש
ואישה שוכבים במיטה. נפשו של האיש ניתקת מגופו, עולה אט אט ומרחפת בקלילות כחמישים
סנטימטרים מעליו. היא שולחת יד אל גוף האישה ומנסה למשוך גם את נפשה החוצה. נפש האישה
לא מתעוררת. הגוף שלה פוקח עיניו. מה יש? היא שואלת. המלאכים דיברו, הוא אומר, בואי.
טיפש, זו רק הרוח, היא אומרת שולחת זרועה בוטחת ומושכת אותו חזרה אל תוך הגוף שלו.
האישה עוצמת עיניים. עיני הגבר עצומות אף הן. הבית הקטן ממשיך לעמוד במדבר השחור והגשם
ניתך ומבהיק ברק.
3.
ילד
גדול רוצה לקום ולעזוב את הבית. האם הנדהמת מתעוררת מתרדמתה, פותחת את ביטנה ומוציאה
משם את חבל הטבור (בתנועה אחת). היא רודפת אחריו בחוצות ולוכדת אותו. היא קושרת את
החבל סביב לצווארו וממשיכה לרוץ, מתרברבת על ניצחונה, מנפנפת בגופתו כחולת הפנים בפני
חברותיה.
-
http://www.iol.co.il/forums/scripts/showsm.asp?which_forum=77&mess=106465&paint_str=%E4%E9%EE%E9%EE
תגובה
למפיק ולכולם + אטיודים מס' 4 ומס' 5
24/1/1998
18:32
ילד
מזדקן
-
שוב
תודה לכולם על המשוב.
קצת
ביקורת הביקורת למפיק:
המפיק-
אני מסכים עם הביקורת שלך לגבי מס' 2. לגבי מס' 3 קצת פחות. וחוץ מזה "משחקי מילה
מעשה"? אני קולט את הקטע של "המפיק" (אף על פי שזה שאתה קורא לטקסטים
שלי "תסריט" זה קצת מעיק) אבל להמציא מושגים זה כבר קצת יומרני אפילו מצד
איש תעשייה משופשף כמוך, האין זאת (: ?
מבחינת
בוסריות - צריך לעשות הבדל בין ליטוש סגנוני, ברובד הלשוני, שמבחינה זאת כל מה שהעליתי
עד עכשיו קצת בוסרי (והיום (ינואר 98) אגב כבר קצת יותר בסדר). לבין מקוריות שזה עניין
אחר לגמרי (ולגביו אני מסכים איתך שהתמונה מס' 1 יותר מקורית, אבל חשוב לי להדגיש שמקוריות
היא לא המטרה הבלעדית או העליונה בסולם הערכים האסתטי שלי (אגב, החשיבות של המקוריות
זה תסביך בלעדי לאמנות המערבית)).
כמו
שכבר כתבתי, מדובר בקטעים שנכתבו לאורך 4 השנים האחרונות ובאמת שיהיו הבדלים ברמות
(את מס' 1 כתבתי בינואר 94!). אני בכל זאת מעלה הכל, ומרשה את זה לעצמי, בעיקר כי זה
פורום "ידידותי" (מה שלא שולל ביקורת בונה כמובן).
אגב
הופתעתי מזה ששנהב העדיפה דווקא את 2 שהוא יותר בנאלי בעיני. אבל זה כל העניין בלראות
תגובות של הרבה אנשים, מנסיוני עוד אף פעם לא אהבו אותם אנשים את אותם קטעים, וזה מרתק
אותי כל פעם מחדש.
ועוד
שני דברים לפני שעוברים לחומר היצירתי:
א.
הייתי שמח אם גם התגובות החיוביות היו קצת יותר מפורטות.
ב.
אני מבטיח שיהיו עוד דברים הרבה פחות טובים אבל גם יותר טובים (לקראת הסוף... סבלנות
(; )
שוב,
תודה לכולם, ולהתראות בזמן הקרוב.
4.
איש
ואישה תועים במדבר. בשלב מסוים הם עוצרים. נשארה רק מימיה אחת, האישה אומרת. חכי! הוא
אומר, נגמור קודם את שלי. הוא נותן לה לשתות. מוזר, היא אומרת. זה מאוד
סמיך
וגם
מתוק.
כן,
הוא אומר בחיוך בעוד היא מתפוררת לאבק זהוב ואז הוא
שותה את שלה,
צלול
צלול.
וממשיך
עד להיחלצות ולמבטחים.
5.
שעון מעל הכיור המטונף אני מרים את עיני ומביט בראי.
מאחורי יוצא מישהו מאחד התאים. אני שולח יד פשוטה הצידה 'מלקטת!' 'אדוני ודאי מתכוון
לפינצטה...' הוא אומר ומניח מבוקשי בידי. יד סוגרת על מתכת עין נפקחת ונפקחת מאחורי
נעצרת נשימתו לכדי חרחור בשעה שהחוד חודר אל תוך האישון.
עמוק
יותר. חקור מצא ולכוד. משהו זר. סגירה. משיכה.
מה
שיוצא לי מהעין קופץ עליו, טורף אותו, ונעלם במעמקי אחת האסלות...
אני
נוטל ידי מן הדם, נושם עמוק ויוצא חזרה החוצה.
אך
לא לזמן רב.
-
http://www.iol.co.il/forums/scripts/showsm.asp?which_forum=77&mess=107318&paint_str=%ED%E9%EC%E9%F4%F8%F2%E1
ממשיכים
-אטיודים מס' 6 ו-7 (תגובות בבקשה...)
26/1/1998
1:34
ילד
מזדקן
-
6.
זוג
חברים מטייל ביחד על צוק. אחד מהם מרגיש פתאום שהם יכולים לעוף. הוא אוחז ביד השנייה
ומזנק. והיא- במקום למשוך אותו בחזרה כי היא לא רוצה, עדיין או בכלל, עוזבת. הוא מביט
לאחור, האושר והכוח מפנים מקום לאימה. הוא נופל. היא כורעת על שפת הצוק ומביטה בו.
הוא מסתכל אליה. היא פניה הנפלאים אדישי מבט. קטנים והולכים ככל שהוא נופל לבסוף נעלמים
לחלוטין. כשהוא מביט למעלה הוא לא רואה. רק עננים. משחק קרני שמש בערפילים שעולים מן
המים הקרים אליהם הוא מתקרב.
7.
בית
קפה. קיץ בעיר. דרך חלונות הזכוכית הגדולים אפשר להביט בעולם נחפז, ההגנה הקלימטית
שמספק המיזוג נעימה ובלתי מורגשת.
מלצרית
ניגשת למזוג קפה.
הוא
מרים עיניו מספר. את יפה. הוא חושב. את יפה מאוד.
היא
עדיין מוזגת.
הוא
מביט בה כך, כמו שהיא- רכונה. היא יפה. אין כל ספק שהיא יפה מאוד.
היא
מחייכת חיוך נבוך.
התמונה
קופאת. ככה, כמו שהיא, הוא רוצה לזכור, והזמן שיעבור לא יקהה יופייה.
אבל
הקפה נמזג ונמזג. וכבר הנה והוא נקווה בשלוליות קטנטנות על הרצפה. עולה וגואה. ומציף
את כל החדר.
ואין
זה משנה.
עיניה
ריקות- רוכנת ומוזגת.
ההלך
העובר בחוץ מביט ורואה אקוואריום של מים מלוכלכים.
-
http://www.iol.co.il/forums/scripts/showsm.asp?which_forum=77&mess=107769&paint_str=%ED%E9%E1%E5%E3%E4+%E1%E5%EC%EB
אוקיי
הגעתי לאטיודים 9-8 (תגובות מכל סוג)
26/1/1998 23:9
ילד
מזדקן
-
8.
מן
הבחינה הזאת של הביקור בגן החיות- האם והילד מגיעים אל כלוב הדובים.
הבן
מצמיד ראש אל המעקה האם רוכנת מאחוריו ומצביעה (תראה- זה דב. ותראה זה דב. ותראה.).
הילד הקטן מתרגש מאוד. מעולם לא תאר לעצמו שדובים יכולים להיות כל כך גדולים, חזקים,
מבריקים, וגם לזוז. כאן מהצד דב אחד נראה ממש כמו פו. "דובי".
לא,
לא דובי- מסבירה האם. לגמרי אחרת- לא מוך אלא שרירים ושיניים. חי. ממש כמו ילד קטן.
ממש כמו.
האם
מחליטה שמספיק לפעם אחת וצריך להמשיך הלאה אל הכלוב של הקופים. הילד רוצה להישאר להוסיף
ולהביט בדובים. אבל האימא מחליטה, והיא ממשיכה. והילד, אמנם קטן, אבל דובים- הוא בהחלט
רוצה להמשיך לראות.
אז
הוא ממשיך ללכת איתה- אל הכלוב של הקופים וגם נשאר להסתכל בדובים.
הוא
מביט מספר דקות. לא מוך- שרירים ושיניים. כמו ילד. ממש.
בסוף
הוא מחליט להיכנס ולבדוק ואחד מהם, דווקא זה שנראה מהצד כמו פו, טורף אותו- מוך, שרירים,
ושיניים.
בינתיים
האימא ממשיכה ללכת איתו מכלוב לכלוב ולא שמה לב שמנקודה מסוימת לאורך הדרך הילד טרוף.
הם חוזרים הביתה היא מאכילה ורוחצת ומכסה, עוד פעם ועוד פעם. והילד טרוף ואף אחד לא
שם לב וגם הוא בשלב מסוים שוכח. והוא גדל, ומתגייס, ומשתחרר, ולומד ומתחתן ויש לו ילדים
והוא (או האימא) לוקחים אותם לגן החיות. ואף אחד לא שם לב או זוכר. ואפילו הדובים הם
כבר דובים אחרים כי ההם כבר מתו- עניין של תוחלת חיים- לא מוך אלא שרירים ושיניים.
ממש.
9.
הכל
מתחיל באיש אחד שנרדם מתחת לעץ וכשהוא מתעורר הוא מגלה שנמלים בונות לו קן בתוך הרגל.
לא
ישר. קודם הוא רק מרגיש מן דגדוג עמום שכזה- כאילו שנרדמה לו הרגל. ואחר כך הוא פותח
עיניים, לא בזהירות- כי אין לו מושג, ולוקח זמן עד שהאור נחלש.
אחרי
זה בכלל נדמה לו שהן סתם הולכות על הרגל והוא כמעט מעיף אותן עם היד, אבל איך שהוא
מרים אותה וקצת כבר מוריד בחזרה, פתאום בולטת לעין העובדה שכמות כזאת של נמלים לא הולכת
סתם על הרגל של מישהו, ואז הוא קולט את הקטע של הכניסה והיציאה, ורק אז- הוא מגלה.
הוא
לא רוצה לזוז או לגעת כי הוא מפחד לחרב את הקן ואת הרגל שלו ביחד. אז הוא שוכב וחושב
ומסתכל על הנמלים שמכניסות פנימה חתיכות של קש ומוציאות חתיכות אחרות של קש. הוא חושב
לעצמו "בסך הכל נרדמתי מתחת לעץ" אבל זה לא מקדם אותו לשום מקום.
הוא
עוצם את העיניים ומנסה לדמיין איך זה יהיה לקום ולהשאיר את הקן ולהמשיך הלאה בלי רגל.
זה בכלל לא נראה לו, והוא פותח את העיניים ומסתכל עוד פעם על הנמלים וכל הסיטואציה
די עושה לו צמרמורת. אולי הוא יישאר שם עד הגשם או הקיץ או משהו כזה ובסוף הן יעברו
למקום יבש או ינדדו לארצות הצפון או הדרום. חבל לו שהוא לא שם לב יותר בשיעורי ביולוגיה,
אבל הוא מבין שקצת מאוחר להצטער.
הוא
נושם עמוק ומחכה.
-
http://www.iol.co.il/forums/scripts/showsm.asp?which_forum=77&mess=109262&paint_str=%FA%E5%EC%E5%E2%F1+%FA%E5%E3%E5%F7%F0%E1
10 ו-11 (כמעט התעלמתם משני הקודמים... מדוע?)
29/1/1998
22:21
ילד
מזדקן
-
10.
התעוררתי
הבוקר וגיליתי שכל הגוף שלי מכוסה בנקודות סגולות.
מה
שלא היה מכוסה בנקודות סגולות היה חיוור מאוד, לבן ממש.
שכבתי
כמה דקות בלי לזוז, די מבוהל.
ופתאום
הבנתי ששכחתי להוריד את השמיכה.
11.
נכנסתי
לחדר שלי אתמול וראיתי אדם זר עומד כפוף ליד המגירה התחתונה בשולחן הכתיבה שלי, ואוכל
את השוקולד שההורים הביאו לי מהטיול בבלגיה.
"תסלח
לי," אמרתי לו, "תסלח לי, אבל מה אתה חושב שאתה עושה?"
הוא
הזדקף וחייך אלי חיוך מלא שיניים צהובות מוכתמות בשוקולד.
"ברכותיי
אדון כהן!" אמר והושיט אלי יד מיוזעת.
"הכהנים
זה בדירה מלמעלה..." אמרתי.
וכל
הזמן חשבתי שאלה היו השוקולדים ששמרתי לאחר כך.
-
http://www.iol.co.il/forums/scripts/showsm.asp?which_forum=77&mess=109858&paint_str=%E4%E3%E9%EC%E1+%F7%F0%E7%F0
אחרון
בנימה שונה לגמרי אטיוד מס' 12
30/1/1998
23:6
ילד
מזדקן
-
היה
היו שלושה אחים: אחד חכם, אחד אמיץ, ואחד כחול.
האח
החכם גדל והיה להוגה דעות נודע. האח האמיץ גדל והיה למצביא דגול.
והאח
הכחול? מסתבר שהוא נחנק בלידה.
-
http://www.iol.co.il/forums/scripts/showsm.asp?which_forum=77&mess=119992&paint_str=%ED%E9%2D%E7%EC%EE
אטיוד
מס' 13 - תגובות מכל סוג יתקבלו בברכה
19/2/1998
0:38
ילד
מזדקן
-
13.
בסוף
הערב שכבנו וזה לא הפתיע אף אחד. זה עדיין קורה לי לפעמים, שבסוף פגישה טובה שוכבים,
ואני נפגש הרבה.
רק
שבניגוד למה שאומרים אני לא מסתובב ונרדם.
בדרך
כלל לה נמאס, ואני שוכב ומסתכל על העורף הדק שלה שעות, ואז היא מסתובבת אלי והופכת
לנציב של מלח, ואני בהיסטריה מנסה לעצור אותה כשהיא מחליקה מתפוררת לי בין האצבעות,
ונעלמת לה ערמות ערמות בין המצעים. וכל המיטה מלאה בגבישים של מלח ואני לא יכול לצאת
או לישון, אז אני שואל את עצמי אם זה מלח-ים או מלח-שולחן וכשאני טועם ברור לי שזה
מלח-ים.
-
נדמה לי שהיה אחד נוסף, לא בטוח
בכל מקרה, תהנו.
מבקר הביקורים
מר. פ. לצן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
