IOL פורום מהמגירה לדיסק IOL

עמדתי לספור את הדמעות 
אבל משהו קרה
באמצע
כל כך הרבה אנשים
ואף אחד לא שלי.

 

תמיד מסובכת.
איפה שמחת החיים.
תמיד מקולקלת.
איפה הכח לעמוד על הרגליים.
תמיד מבויישת.
איפה הפעמים שיכלת לדבר בלי לשתוק.

 

גלים של עננים
וים אחד פרוש 
על כל האורך
כהשתקפות
על פני שמיים.

 

עייפות לא מתוכננת
מצב צבירה אנכי
רגליה שמוטות מעל.

 

הכל נעשה כבד מדי. שאריות
של אהבה מפוזרות בכל מקום.
והאצבעות, האצבעות שלה
שבירות כל כך.

 

פחד מתנועה לא נכונה של השפתיים
(משהו מונע ממך לשתוק).

מתוך הפורום

תהנו

מבקר הביקורים

מר פ. לצן