לפני שהלכנו לסרט התלבטתי בינו לבין סרט אחר אז נכנסתי לאינטרנט לקרוא ביקורות- משום מה אלו שקראתי ממש לא שיבחו, למרות שהטרילר נראה מושך. גם העובדה שמדובר בסרט מצולם ולא מצוייר הוסיפה להתלבטות. ברגע האחרון החלטתי שנלך אליו כי הוא מופיע כבר המון זמן ובטח בקרוב ירד, הסרט השני עוד יחכה לנו הרבה זמן.
מזל שהלכנו! איזה סרט מהנה!
היה פשוט תענוג! סרט מושלם לבנות שאוהבות נסיכות, שמלות וורוד אבל מצד שני גם עסוקות במלחמות וקרבות עם הבנים בגן...
שלגיה בגירסה הזאת מתחילה כנסיכה תמימה ומסיימת כלוחמת מתוחכמת! או כמו ששלגיה אומרת בעצמה - "שמעתי סיפורים רבים על הנסיך שמציל את הנסיכה, הגיע הזמן לשנות את הסוף הזה".
הבעיה עם הסרט, לדעת רוב הביקורות, היתה שבשלב כלשהוא הוא מתנתק לחלוטין מהסיפור המקורי והופך למשהו אחר לגמרי. בעיני זה דווקא מקור ההצלחה של הסרט! אם מקבלים את השינוי הזה וזורמים איתו מקבלים סיפור נהדר, אגדה נפלאה ומהנה!
הסרט מצחיק אבל לא מטופש, העלילה סוחפת ומתפתלת אבל מאוד ברורה, ג'וליה רוברטס נפלאה כמלכה הרעה ושלגיה ממש מקסימה, התלבושות והתפאורה מצויינים - כל כך צבעוניים, עשירים ומושקעים.
אוי, כל-כך נהננו, צחקנו, התלהבנו, דאגנו ושמחנו!
וזה עוד בלי לדבר על סצנת הסיום המקסימה שכוללת ריקוד בסטייל הודי... (חבל, חבל רק שלא דיבבו את שיר הסיום! יכלו לתת עוד מאמץ קטן ואחרון),יצאנו מזמזמות ומרקדות...
לכולנו ממש מתחשק לראות את הסרט שוב (אני ממש אשמח לצפות בגרסא הלא-מדובבת הפעם)
מומלץ בחום אם עדיין תצליחו לתפוס אותו מציג בקולנוע ואם לא - חפשו אותו בחנות הקרובה למקום מגוריכם...
סצנה שלא תשכח לבת השלוש - "אמא, נכון הם מרחו לה קקי של ציפור על הפנים?" (המלכה עוברת טיפול יופי ביזארי לפני הנשף)
סצנה שלא תשכח לבת החמש - "אמא, איזה מצחיק זה היה כשהוא נישק אותה ואמר שיש לה טעם של תות בר" (שלגיה זוכה לאיפור תוצרת יער באדיבות הגמדים).
והנה הטריילר הכה מקסים שבהחלט מעביר נאמנה את אווירת הסרט.
בשבת בבוקר יצאתי לרגע לאוטו, להביא כמה תיקים שהשארנו בו ערב קודם. הבנות שיחקו ושאלתי אותן אם הן רוצות להצטרף אלי או להישאר לבד בבית. הגדולה (כמעט חמש) הודיעה שזה בסדר, שהיא תשמור על הקטנה ושאני יכולה ללכת. הלכתי. חזרתי אחרי שלוש דקות, בערך. כשחזרתי חיכו לי אחות גדולה עם פנים קורנות שסיפרה בגאווה שהיא הוציאה לקטנה מעדן מהמקרר וגם פתחה לה אותו! ואחות קטנה שנראתה נרגשת מהדאגה הפתאומית והכה מפתיעה בה היא זכתה מאחותה הגדולה והנערצת. ואכן על השולחן חיכה מעדן פתוח עם כפית בתוכו (!) ולצידו גם גבינה צהובה וגבינה לבנה!!! היא אשכרה ארגנה לה ארוחת בוקר!
זה הפתיע אותי, בעיקר כי זה לא בא ממני...אני כמעט ולא מבקשת מהגדולה לעזור לקטנה. כן, מידי פעם כשהבוקר לחוץ אני מבקשת שתציע לה בגדים לבישים ("תגידי לה שלא לובשים גרביונים מצמר בקיץ") או שתדליק לה את האור בשרותים אבל בדרך כלל אני פשוט מבקשת שתפסיק להציק לה...
זה לא אומר שאני לא מבקשת ממנה דברים, משתיהן אני דורשת, כל אחת בהתאם לגילה-לסדר את החדר, להתלבש לבד, להחליט עכשיו כבר ומייד אם עושים קוקו או צמה! אבל יחד עם זאת אני לא מבקשת מהגדולה לעזור לאחותה הקטנה בדברים שבהם כשהיא הייתה באותו גיל-אני סייעתי לה, דברים שנתפסים אצלי כתפקיד שלי.
לפני שנתיים בערך דיברתי עם חברה, אחות בכורה בעצמה שסיפרה כמה מתסכל היה כשכל הזמן הוריה ביקשו ממנה לעזור לאחותה, שהייתה קטנה ממנה רק במעט, והיא רק רצתה שיפסיקו לבקש ממנה לעזור ויבואו לעזור לה, הרי גם היא ילדה קטנה...
הסיפור הזה הפתיע אותי לחלוטין כי אני בכלל אחת משני ילדי סנדוויץ ותפקיד הבכורות תמיד נראה לי די נוצץ, אבל הוא העביר מסר שנראה לי כל כך חשוב ונכון אז עזבתי אותה, את הגדולה שלי, שחררתי אותה מנטל הבכורות, השארתי לעצמי את התפקיד שלי.
טעיתי. כמובן.
אי אפשר להתעלם מזה שהיא הבכורה, הגדולה, ובלי לשים לב היא עוזרת המון לאחותה, היא מלמדת המון את אחותה, ואחותה הקטנה מערצה אותה וזה עושה המון טוב לשתיהן.
התשובה, כמו תמיד, נמצאת באמצע, או כמו שאמרה לי אחותי שלי הבכורה - במקום שבו היא רוצה, במקום שבו היא אוהבת את זה ונהנת מזה -קדימה, יאללה, תציעי לה לעזור, תעודדי אותה, שתרוויח את התחושה שהיא בוגרת ואחראית, היא רק תגדל מזה. אבל כשהיא תתחיל להתרעם שחררי, יש לה מספיק חובות חוץ מלעזור לאחותה.
אז כרגע אני הולכת על גישת "לעודד אבל לא לדרוש", מנסה לפחות...
ובנושא הזה אני ממליצה על הפרק הבא מתוך הסידרה "אחים לכל החיים" של גלית גוטמן, אומנם המקרים בו קיצוניים למדי אבל הוא בהחלט מעורר למחשבה לגבי יחסי ילדים-הורים אצלכם במשפחה (זאת שבה אתם הורים וגם זאת שבה אתם ילדים...)
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
