בחיים שלי לא נפגעתי ככהבטח שלא מכמות כל כך מסיבית של אנשים
הגוש שיש לי בגרון מכאיב לי פיזית, מכביד עלי
אני בוכה כבר שעה בערך
"את חתיכת זונה"
"את שרמוטה מכוערת"
"מי רוצה אותך איתנו בכלל? ממתי את חשה שזה הבית שלך?? אולי את לבד בסילבסטר כי אנחנו כולנו הולכים למקום אחר ולא רוצים שתדבקי לנו לתחת כמו שאת תמיד עושה?"
"לכי תתנשקי עם היד שלך"
והתגובות שמגיעות אחרי
"הפצצת"
"אין עלייך *****"
ועוד מאנשים שחשבתי שהם חברים שלי
נפגעתי עד כדי כך
שהאנשים שאני הכי אוהבת בעולם
שתמיד עוזרים לי לקום ולהתאושש מכל מצב ופגע
אפילו הם לא מצליחים לשמח אותי
וזה לא קרה אף פעם
כל האנשים.. שהחשבתי מחברים שלי
המחשבה... שמתוך 30-50 אנשים בערך. רק עשרה התגלו כחברים אמיתיים שלי, שבאמת ניסו להלחם בשבילי ולעודד
למרות מה שהוא הגיב
מה שבאמת עשה הרגשה טובה
"תסתום! אני אוהב אותה בדיוק כמו שהיא וככה זה צריך להיות! מי אתה בכלל חושב שאתה??"
מעטים נגד רבים
אולי לעם ישראל זה עובד
אבל כשזה שלושה ידידים שלי, החבר שלי ואני
אנחנו לא הולכים לנצח
כרגע חזרתי לתחושה ולרצון
של לנעול את עצמי בחדר ופשוט לשבת ולבכות, וכשאני אסיים לבכות את כל הדמעות שאני יכולה לבכות
אני פשוט ארצה למות
אולי אני אלך אליו
אני רוצה שהוא יחבק אותי עכשיו ויאהב
אבל הוא לא מוגדר
הוא גם לא בצד שלהם
אבל הוא גם לא בצד שלי
כמות כל כך מסיבית של חברים בחיים לא פגעה בי
והדיכאון והתחושת חוסר רצון לחיות שאני מרגישה עכשיו
זה משהו שבחיים לא הרגשתי
ואני לא מאחלת לאויבים הכי גדולים שלי שירגישו
זה מה זה כיף שיש המון חברים, הא?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Free Style Maya ;)