נעלמים. אני נעלמת לאט. לאט. ואני רואה בחור עומד לצד דלת אוטומטית ומשחק עם עצמו כאילו הוא פותח וסוגר אותה מתי שהוא רק רוצה. ומעניין אם הוא באמת מאמין בזה או לא.
ומעניין אם מישהו מכיר אותי. או מדבר עליי. או זוכר אותי בכלל. האמת שזה לא מעניין אותי כל כך, באופן כללי. סתם רציתי לכתוב את זה אז כתבתי.
הכל בעצם סתם מילים ואפילו אני בעצמי לא יודעת אם אני מתכוונת לחיבור האותיות האלו באמת או לא. אם אני מאמינה בהן או לא.
בא לי להאמין שאני יכולה לפתוח ולסגור דלת בלי לגעת בה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
consumer
