The Book of GOD

ואוו עבר מלא זמן אבל צבא לא ממש מאפשר לי להיות בבית.
 קרה לי מקרה מפגר שגרם לי לרצות לכתוב אליו במקום שהכי נוח לי בוא, פה, כי אין אנשים ששופטים כי גם אם אף אחד לא קורא אני עדיין לכולה לכתוב פה, ובין היתר אף אחד לא יודע מי אני.

אז ישבתי ברכבת סוף סוף בית אחרי 21 יום ארוכים מידיי, ואחד ניגש והתחיל לדבר איתי, שאל למה יש לי נעליים אדומות ומה אני עושה בצבא.
אז אני בגוואה שלי כי אין לי במה להיתבייש אומרת לו "אני לוחמת בגדוד חדש"
 הוא ציחקק ושאל אם אני מתכוונת לתומכת לחימה, אז השבתי לו שלא ואני לוחמת ששומרת על גבול הירדן ועושה הכשרה של רובאי 07.
הוא גיחגח שאל כמה שנים אני עושה, בחיוך עניתי לו שחתמתי על 3 שנים בצבא כי אני כבר רגילה שאנשים שואלים אותי ולמדתי שממש לא איכפת לי מה הם חושבים,  אמר שאני פריירית ושהיתי ממצא את עצמי יותר בג'וב משהו שמתאים יותר לנשים, אמרתי לו שאולי אבל רציתי לוחמה.
והבנתי שאנשים לא מבינים שאני כאישה יכולה לעשות בדיוק את מה שהם עושים, אולי לא בדיוק אבל לפחות משתווה אני לא חייה באשליה אני יודעת שפיזית אני פחות חזקה מבנים אבל זה לא אומר שצריך לפסול אותי כלוחמת.
אז מה זה לוחמת בשבילי?
לוחמת זה שריטה עמוקה.
להיות לוחמת זה להחליט שאת רוצה קרבי, כן כן! קרבי
להיות לוחמת זה אופי, זו דרך חיים זה התנהגות זה לרדת ממאזין ולא ללכת לישון כי חברה במשבר, ולמרות שישנת חצי שעה ועוד כמה שעות ספורות קמים את תשארי לעודד אותה, זה לדעת לזהות לוחמת מהדרך שהיא הולכת מהדיבור מהצחוק שלה.
 זה לבשר לאמא את ההחלטה שקיבלת, להסביר שזה לא מסוכן, זה רק יותר מעניין מלסדר טפסים במשרד.

זה לומר לאבא שאתן מוגנות, שמעולם לא הכניסו בנות לקרב אז למה שיתחילו עכשיו? אין לו מה לדאוג..

להיות לוחמת זה לצאת לשבוע שדאות ולא לפחד שלא תתקלחי שבוע שלם,אחר כך שתחזרי הביתה והחברות יסתכלו עלייך פעורות פה, פשוט תסבירי להן שהתחלת להעריץ את בוב מארלי

להיות לוחמת זה להפוך באיזשהו מקום לגבר.

איפור את רוצה? בבקשה, במרחק הליכה מאחורי המגורים יש לך גבעה של פודרה בחולות.

תכשיטים את רוצה? יש לך דיסקית! וגם שעון שחור ועבה של ג'י-שוק, מאד אופנתי.

שיער פזור את רוצה? במקרה הטוב בשעת ט"ש אם יישאר לך בכלל אחריי הארוחות רוויות הוויטמינים בבסיס.

להיות לוחמת זה להתעורר להקפצה שהרגליים שלך רועדות, הלב כבר מזמן לא בצד שמאל והשיער נתקע לך בסקוץ' של הווסט.

זה לקבל שבת בבדיקת כוננות כי היית צמאה ולא מילאת את המימייה אחריי השלוק באמצע הלילה.

"רגע, מה? גם את קיבלת שבת? יש! לפחות לא נסגור לבד! וגם נעשה ארוחת בוקר מגניבה כזו..."

להיות לוחמת זה להגיע לפנות בוקר לבוחן מסלול, לעלות על המקבילים וליפול שהיד שלך החליטה שהיא נשארת שם... זה להגיע לסוף של החבל! אבל רגע, איך אני יורדת?

להיות לוחמת זה להקיא אחריי בר-אור ולעלות חיוך למרות שכולם צעקו ברקע "איכס" כי את יודעת שנתת הכל מעצמך.

להיות לוחמת זה להרים את זו שנפלה באמצע המסע שכולם רצים, לתת לה יד ולומר לה להמשיך למרות שעיקמה את כל הרגל.

"אלונקה שחורה" צועקים. כי מסע מתחילים ביחד ומסיימים ביחד.

להיות לוחמת זה לעצור נשימה כשפותחים 7 דקות... "רק לא שמנ"ש אלוהים, מה חטאתי?"

להיות לוחמת זה לתת את החיבוק הזה, החזק, להבין שחברה עכשיו במשבר... למי אכפת מהרס"ר? מקסימום 21 ריתוק על שילוב ראוי. אבל היא? היא נרגעה מהבכי.

זה לגנוב לה מהיד צ'וקולוק כי אחריי יום כזה את חייבת משהו מתוק שירים אותך.

ואם את נפלת, אז את גם קמה. שוב ושוב ושוב. ומה יקרה אם לא תצליחי לקום? זוכרת את ההיא שהייתה צריכה חיבוק? את ההיא שעיקמה את הרגל במסע ההוא? הן ירימו אותך.

להיות לוחמת זה ציפורן חודרנית, קילופים בידיים ושלפוחיות ברגליים, אם את בכלל מרגישה אותן.

זה ללמוד לנשוך שפתיים. זה ללמוד מהי רעות, ואמינות... גם אם זה אומר לחטוף בראש על זה
להיות לוחמת זה לעלות על מדי ב' בחמש דקות, זה לקום להקפצה באמצע הלילה עם פיגמה מתחת למדים.

להיות לוחמת זה לצאת הביתה פעם בשבועיים אם לא יותר, לחבק את ההורים ליום ולצאת לבסיס חזרה.

להיות לוחמת זה להיות ערה באמצע הלילה ולדעת שהמשפחה שלך ישנה טוב בגלל זה.

להיות לוחמת זה להתאפר עם צבעי הסוואה ולהתבשם עם ריח של אחרי יירי
להיות לוחמת זה לחייך לכל אלו שמצקצקים בלשון,צוחקים ומעקמים פנים...תחייכי כי גם ככה הם לא יבינו...
להיות לוחמת זה לראות את חבר שלך פעם ב..

להיות לוחמת זה לחתום עוד שנה מהחיים שלך.

להיות לוחמת זאת בחירה.

להיות לוחמת זו אחריות. יש לך נשק בידיים. הדבר הזה אולי מציל חיים, אבל הוא גם הורג.

זה להבין שעכשיו התור שלך למרות שלא קוראים לך חנה סנש.

להיות לוחמת זה להגן על המדינה שלך, החברים שלך, המשפחה שלך.

להיות לוחמת זה להצדיע בגאווה.

להיות לוחמת זה לא סתם עוד שם תואר, זה מי שאת.

להיות לוחמת זו זכות ואפילו יותר

אז למה מילחתחילה?שאלה שהרוב אם לא כולם שואלים אותי
למה? למה,? כי מישהו צריך לעשות את זה, כי מישהו-מישהי צריכה להיות על הגבולות כשהצנחנים וגולני נכנסים פנימה, כי לוחמת כי קרבי זה לתת הכל מעצמך ולא רק בהכשרה גם בסדיר, כי זה לא תפקיד זה אופי,זו דרך חיים, אמונה ואהבת הארץ, זה ללכת עם הערכים שלך עד הסוף, זה לרוץ,לזחול,לטפס על חבל,ליפול ולקום, זה אף פעם לא לבד כי יש סביבך שלושים וארבע בנות עשרים וארבע שעות ביממה, שתריבו תתכאסחו,אבל במסע שאת נחנקת ואין אוויר- גם לחברה שלך, עדיין היא תתפוס לך את היד ותיתן לך את הכוח שאין לה.

להיות לוחמת זה ללמוד בשלוש שנים מה זה להגיד לחברה אחותי ולהתכוון, כי את איתה יותר מעם אחותך, זה ללמוד מה זה חברה אמיתית כי את איתה בסיטואציות קיצון מטורפות, זה לתת את כל כולך למי שנתן את כל כולו בשבילך, אז נכוון במבצע הבא אני לא אכנס לא לעזה,סוריה או לבנון ואני אמשיך לסכל חדירות מהגבול, אבל אם לא אנחנו אם לא הלוחמות  אז מי כן? כי את טובים בנינו צריך להכניס.

אז אנחנו נחפה מבחוץ כמו הסתערות אחד רץ קדימה ולא יורים מהעומק?. אז אני לוחמת בשביל לתת את הכל, ואני אמשיך ככה, אני אמשיך לדחוף את הבנות שלי (כי זה מה שהן- הבנות והאחיות שלי ) קדימה וכשזה יהיה הפוך כל אחת מהן תעשה את זה בשבילי ואפילו מעבר.

אז אני פראיירית שחתמתי עוד שנה, כן, אבל כשאחרים יהיו בתאילנד סך הכל שנה אולי שנתיים לפני, אני ארוויח הרבה יותר. יום יבוא ותאילנד תיהיה שלי, אבל הלקחים,הצלקות,הרגעים, החברות שאני ארוויח לא יגיעו לאחרים גם עוד חמישים שנה. בטירונות שלי הספקתי ללמוד את המשמעות של אחות, של להכיר מא' עד ת' מישהי, לסמוך עליה בעיניים עצומות שהיא עכשיו לא מפילה את האלונקה גם אם תיפול לה היד, שעכשיו יותר חשוב לה שאני לא אפסיק לרוץ את הבראור,את זה שום בית ספר לא ילמד אותי. אז נכון אני לא מקריבה את החיים שלי למוות אני נותת את השנים האלה למקום ולאנשים שנתנו לי את החיים מכל מובן.