WhyMe

קשה לי לתאר מה עובר עלי בזמן האחרון. אני יודעת שלא רע לי.. אבל אני גם לא מרגישה את הטוב. הכל הולך על מישור ישר כזה. הכל אותו דבר. יש לי מן פחד כזה להשאר לבד! אפילו לכמה דקות. מעניין אותי מה יקרה אז. אני אשב ואטבע בכל המחשבות שלי שיקחו אותי לעולמות מופלאים (מטאפורה כן). לעבור ממחשבה למחשבה. זה מהימים האלה שאני יודעת שאני חייבת לשבת לבד ולפענח מה אני מרגישה. אבל בזמן האחרון זה פשוט קשה מידי. כל מיני דבים חוזרים למוחי. זכרונות פלאשים. דברים שהיו לי שהייתי קטנה. הזכרונות.. המכות.. הכאב >< אני לא יודעת למה דווקא עכשיו זה שב אלי. אבל זה לא מוצא חן בעיניי. אני עכשיו במגמה של לחפש ולעשות רק טוב.. כי זה מה שאני אוהבת- שכיף, שטוב, שנעים..שהעולם נראה מלא צבעים, שהכל חיי:) החלטתי בשבת הקודמת לא ללכת הביתה. רציתי ליהיות קצת רחוקה. להתנתק! וזה דיי עזר. נרגעתי- לא הסכמתי לעצמי לחשוב על כל הדברים רק להירגע ולהנות :) השבת הזו אני אלך הביתה. אני גם צריכה לחזור עם אבא שלי ביום ראשון לפנימייה לשיחה. לא ברור לי מה יהייה שם. אבל נקווה לטוב! אני לא ילדה דיכאונית. אני דיי שונאת את זה >< בזמן האחרון אני מתנתקת גם מצבעים כהיים ולא נעימים. אני פשוט מחפשת חיוביות. אני נזכרת בתקופות שהייתי ילדת אימו כזאות. תאמת שאני פשוט נגעלת. הייתי בדד עצובה חסרת חיים. אחר כך עברתי ליהיות מן ילדה פריקית כזאות. וגם זה לא ממש עשה לי טוב! כיאילו מה הקטע? לחשוב כל הזמן שהכל רע. לראות תמונות של דם ומוות ודברים כאלה. לחשוב שכל העולם נגדי שחיים שלי זה דרמה ממש גדולה- זה דיי מזעזע. אני לומדת להעריך את הדברים בקטני!  אני לא מבינה מה חשבתי אז. כל השחור.. החושך, בלי אהבה, הייתי מתרחקת מכולם. הייתי אומרת שאני "לא נורמלית" גם לא נראלי רציתי ליהיות. אבל עכשיו אני פשוט.. אני!!! ילדה שחייה בשביל כיף, חולה על בדיחות ומתה לצחוק, מנסה לא לצאת מהבית בלי חיוך :) זה חשוב לי.. זה עושה לי טוב! וזה מה שחשוב. לצחוק, להנות, להתבדח ולהסתלבט. כמובן שיש גם לימודים וחובות. אבל חיים בלי הדברים האלה זה פשוט לא חיים. אתה תגמור את החיים שלך עצוב עייף ומבודד. אני לא רוצה את זה. אני מתכוונת לנצל כל יום עד סופו.אני רואה אפילו פוסטים מהזמן האחרון ובכלל. כל פוסט שלי הוא פשוט שלילי. דיי אני יוצאת מזה. מעכשיו בכל פוסט חייב ליהיות משהוא חיובי :) כי רק ככה זה הולך!

שבוע דבשש לכולםםם..=:)