WhyMe

זהו די באלי למות!! פשוט לרות בעצמי. נמאס לי אני כל כך חסרת כוחות לזה. אני כבר לאיודעת מה לעשות >< נמאס לי מהמשחקים עם הגוף שלי. וגם לגוף שלי נמאס מהמשחקים. לפני שלוש שבועות התחלתי לאכול. אבל אכלתי כמויות גדולות מדי. והשמנתי.. כן כן השמנתי. ואני בשוק O_O כבר כמעט שנתיים שלא השמנתי בכלל. אוחחחחח אני כל כך עצבנית. עובדת עצות! לא יודעת מה לעשות. והיום בכיתי כל כך הרבה זמן עד שכבר אין לי דמעות. ולא כי השמנתי. כי הדבר הכי יקר לי נלקח ממני לאט לאט. הגוף שלי כנראה לא עמד במה שאני עושה לו. וחצי מהשיער שלי כבר לא פה. זה הדבר הכי כואב שיכול לקרות לי עכשיו. לא ממש שמתי לב לזה. עד אתמול שאמא שלי כעסה עלי שרציתי להחליק את השיער. היא אמרה לי שהיא עצובה בשבילי שהיה לי שיער כל כך עבה ושופע ואיבדתי מלא שיער. לא חשבתי שזה נכון.. עד שהגעתי למראה! היא צודקת. חצי מהשיער כבר אין. וליי אישית היה שיער ממש עבה ארוך ושופע. ועכשיו הוא נראה דליל ומיובש. כל כך דק. אולי לש שמתי לב לזה כי לא עשיתי קוקו מלא זמן. ושהיה לי קשה להכניס את כל השיער לגומייה ולעשות 2 קשירות. היום עשיתי כמעט 4 קשירות.פעם לא יכולתי להיף את השיער עם היד, היום אני יכולה לקווץ את היד על השיער. אני עצבנית עצובה ועובדת עצות. כל המשחקים של האוכל פשוט הרסו לי את החיים. הייתי צריכה לשקר כל הזמן, היו לי כאבים שונים שלא רגילים, סבלתי מבעיות רבות, נכנסתי לדיכאונות, הזנחתי חברים\משפחה, הייתי מנסה ליהיות משהוא אחר ואפילו לא התפנתי לראות את עצמי. ומי אני באמת בלי הה"א. הגעתי להחלטה. אני עכשיו אכניס את עצמי לשלבי גמילה טוטאלית מזה. זה יהייה קשה. ואני בטוחה שזה תמיד יעלה לי בראש. אבל אני חייבת. נגמר הסיפור. אני כל כך רוצה להראות רזה ויפה ולבנתיים אני מאבדת את היופי שלי- שקים בעיניים, ציפורניים דקות מאוד, שיער מדולל (נושר ונעלם), עור יבש (הוא לא מקבל מה שהוא צריך), עיניים אדומות מדי פעם. וכל זה למה? ליהיות רזה? טפיי על זה. אני עוזבת את העיניין. זה לא שווה לי. ליהיות מכוערת ורזה. איככסה >< אני לא יודעת מה אני הולכת לעשות לגבי השיער. אני מקוה שלא הרסתי אותו לגמרי. כבר לא נשאר ממנו כלום. באמת שחצי שיער כבר אין!  ואני בוכה רק מלכתוב את זה. זה לא פייר. מה שעשיתי לעשצמי לא מגיע לי. אני טיפשה והינה אני מודה. אני טיפשה! אוף כמה סבל >< כבר רוע יש בעולם! הכל רע לי עכשיו. לא יודעת איך להתמודד. אבל אני מבטיחה לעצמי לעשות הכל כדי לחזור ליהיות נורמלית. זה קשה כי אני בעסק כבר יותר מ-3 שנים :( אבל אני מבטיחה לעצמי ולגוף שלי שנגמרו ימי הסבל. ודיי לכאב, וסטופ לכיעור. כי זה פשוט הורס אותי מבפנים ובמבחוץ. אז מה הטעם?!?!

אז עשיתי מעשה שטותי, נענשתי כהבוגן, איכזבתי את עצמי- אבל עכשיו זה הזמן לשים לזה סוף!!!

שבוע טוב לכולם!

אוחחח אני כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי ואני פשוט מרגישה משוגעת! מרגישה שלאף אחד לא אכפט ממני באמת. שאני לבד! שלא כמו בדרך כלל אני מרגישה שאני לא אוחל להשיג שום דבר שארצה. הכל כל כך רחוק ומחוץ להישג ידי. כל כך קרוב אבל יותר מידי רחוק. כאילו שאני לא מכירה את עצמי יותר, אבל מכירה את עצמי יותר מידי טובץ פיצור אני יודעת. לאהוב את מי ששונא, לשנוא את מי שאוהב רק מחוסר אמון! להיפגע ולפגוע רק כדי לחזק קשר בלהשלים. להפסיק משהוא רק בגלל שזה נראה טוב מידיץ חוסר ההבנה שלי שגורמת לי להכנס לתוך בועה אטומה. לדעת שהבכי בא, אז לצחוק בכוח, רק כדי להרגיש יותר טוב. להמשיך בלגעת שאחרי זה יבוא הכאב חזק מתמיד! לרצות לברוח מהכל, להעלם! רק לכמה זמן זבו אולי אוחל להרשות לעצמי דמעה קטנה שאפשר למחות בקלות. רחוק מעיני העולם. אולי להתפרק  קצת. לתת לנפש לנשום! להוציא כאבבגודל של גרגר חול בים ענק. לאט לאט. בהדרגה.. גרגר גרגר. אבל הכאב ישאר עצום ובלתי ניתן למחשבה אפילו בעיני כל אדם רגיל. לחייך רק כי זה נראה טוב. מביא סיפוק במידה מסויימת. לנסות לשמור מכל הלב מצב קיים גם שברור שזה לא אפשרי. לדחוק כאב אינו שונה כל כך מלמנוע שמחה! כמה שארצה להיראות כרוח הלתי נראת בשדה של אנשי. לראות ולא להראות. לשנוא חום גם שקופאים מקור. רק בגלל החוסק חום אנושי ברור בחיי. להתגעגע למשהוא שבחיים לא היה. משהוא שכמו כולם מגיע לי. אח אף אחד לא טרח לתת. גם שידע שזהו תפקידו. לשנוא משהוא כי לעולם לא נצליח להשיג אותו, שלמעשה זהו הדבר שאנו הכי חושקים בו! לא לרצות את מי שמעוניין כדי לקבל סיפור של הדחקה מרצון. כמו שכל אחד רוצה את מה שאין לו ומה שלא יוכל להשיג!

אם זה לא מובן לכם אז יש סיבה. זה הערבוב רגשות המוזר שלי. שתדעו שאת כל זה -^ כתבתי בפלא שלי. כמה זמן לקח. אבל הרגשתי רע וישבתי כדי לנתח את ההרגשה ואלה המסקנות שהגעתי אלייהם. מרגישה מוזרר רצחח. וגם דיי רע.

אגב בימים האחרונים אני אוכלת ממש הרבה. דוגמא היום בארוחת ערב- 3 בורקסים, מעדן חלב, וופל, שוקו. נוראי >< אבל דיי מתסכל אותי להמשיך בזה. רע לי למנוע מעצמי דברים. אני מוצאת את עצמי במצבים שקשה לי להתחיל לאכול. אני שמה לב שאני פשוט מאכילה את עצמי סרטים! אני לא יודעת מה לעשות. אגב רק שתדעו. מהיום שבו התחלתי לאכול. (לפני בערך שבועיים) התחלתי לאכול כי אנשים ממש ממש התחילו לשים לב (גם מדריכים) רק ירדתי. מאז ירדתי קצת במשקל. נשמע מוזר מהה ?!!?!? אבל זה נכון לגמרי. אני צריכה לשבת עם עצמי ולשקול דברים מחדש. אולי אני אגיע למשהוא מעניין. בהצלחה ליי :)

אני ממש מרגישה חרא. כמו שאני מכירה את עצמי וזה בלי צחוק אני במצב של בית חולים. מנסה להכחיש ולהדחיק את זה כמה שאני רק יכולה. אבל הבטן שלי כואבת ברמה ממש חזקה ונראלי בהיא בחיים לא כאבה לי. אבל אני לא רוחצה לעשות מזה עיניין. גם לא ממש מתחשק לי לספר למדריך או למישהוא בכלל. אני אשמור את זה ככה. למרות שאני מרגישה על סף מוות. נראה איך אני ארגיש מחר. אם זה ימשך עוד יומיים שלול או שאני אתעלף ויפנו אותי או שאני פשוט אתכווץ ואפנה למדריכים. אבל רוב הסיכויים שיראו את זה עוד לפני כי זה ממש ממש משמ כואבבב ברמות קשות ><

אבא שלי בא לבקר אותי בפנימייה בשבת. היה נוראי לראות כמה הוא משחק אותה נחמד. כאילו עושה לי טובה. זה פשוט הגעיל אותי ברמותת איככסס >><< שונאת את זה!!!

שבוע טוייב לכולם ובהצלחה רבה רבה רבהההה!! מואההה <3