מחר יהיה מחר

"כל אחד הוא מיוחד".

המשפט הזה יכול להוציא אותי מדעתי בטמטומו.

זה כמו חוק ההסמכה. חוק שהתקבל בצורה דמוקרטית אך המהות שלו אנטי דמוקרטית.

כל אחד מיוחד - זה נשמע מקסים. 

אבל בעצם האמירה מתקיימת הסתירה הכי בסיסית בהגדרה של "מיוחד". 

אולי התבלבלתם והתכוונתם לשונים? כן, כולם שונים. לא כולם מיוחדים. צר לי.

כולם רוצים להיות מיוחדים.

אבל אל תגידו לי שכולם מיוחדים.

כי זה זלזול. זה זלזול בי וזה זלזול באינטילגנציה שלי.

אל תגידו לי שכולם מיוחדים.

*כולם* פוסל את ההגדרה של *מיוחדים*.

זה מעליב. 

אל תגידו לי שכולם מיוחדים. 

פשוט אל.

כי זה מעליב.

כי אם כולם מיוחדים אז אף אחד לא מיוחד, ואני לא מיוחדת.

כולם שונים. לא כולם מיוחדים.

אבל כן כמו כולם, אני הייתי רוצה לחשוב שאני מיוחדת.

ואני אמשיך לנסות לעשות את זה.

וכרגע, כנראה עד שאראה דרך טובה יותר, זה יהיה בדרכים שליליות.

כך אני מקבלת את תשומת הלב שלכם. 

אתם תתעניינו מספיק רק כשאהיה לא בסדר.

אחרת לא יהיה על מה לדבר.

פשוט לא יהיה.

ואז אתם תפסיקו להתעניין.

והאמת היא שאני צריכה אתכם. אני צריכה את תשומת הלב שלכם.