מחר יהיה מחר

אולי הייתי אצטון.

זה מתאים.

חסרת צבע אך בעלת ריח חזק.

בהחלט ריח חזק.

ריח של כביסה.

הלוואי ויכולתי להריח את עצמי.

מתלקחת בקלות. 

להבות בכל מקום, שורפות כל דבר.

רגע אחד שקט, נוזל שקוף, תמים.

שנייה לאחר מכן אש. סכנה. 

משתוללת לכל עבר. 

חופש הבחירה? 

אולי בחרתי להיות אצטון. 

רק לא גילו לי, שבמגע עם עור אנושי, אצטון מתנדף במהירות רבה.

אני חוששת שזמני הגיע.

התנדפתי.

לא נשאר ממני כלום.

חלקיקים באוויר.

אפילו את יכולת הכתיבה על התנדפותי איבדתי.

לא נשאר כלום.

רק רצון. המון המון רצון. תשוקה עזה.

ולגבי הביצוע? היכולת? המוטיבציה? 

אפס. 

חלקיקים באוויר.

אצטון שהתנדף. 

ועכשיו החרטה תוקפת. פעם הייתי כל כך הרבה. אתם וודאי חושבים חיובי, אך לא זאת הכוונה. הייתי הרבה הרס. הרבה כוח. הרבה שליטה. כל פעם משהו אחר. אבל זה נעלם. זה הלך לאיבוד. נשארתי כלום. רציתי להיות אחרת. אבל אני לא. אני בסדר. חבל.