חרטה.
אני רוצה להגיד שהלואי והייתי יכולה לחזור אחורה ולשנות את העבר.
אך אני יודעת שאם הייתי עושה זאת, כל המציאות של ההווה הייתה משתנה, ואני לא יודעת אם זה דבר שאני רוצה.
זו הצרה עם חרטה, אי אפשר לעשות איתה כלום. וגם אם היה אפשר, לא בטוח שזה היה טוב.
זה רגש נוראי.
אני חושבת שהוא והקנאה מחזיקים חזק יד ביד וביחד הם רודפים אותי.
החרטה והקנאה, הזוג השנוא עלי.
לא חסרים רגשות נוראיים, אך אני חושבת שאלו עומדים בראש. לפחות אצלי.
מיילים ישנים מהתקופה המזעזעת בעבר של הבלוג הראשון.
הבושה שאני חשה כשאני קוראת את ההתכתבויות הללו כל כך גדולה.
אני פשוט מתביישת כל כך שזה כואב לי פיזית.
העולם מלא השקרים העצמיים שיצרתי לעצמי, והדימוי שבו חייתי של מי אני ומה אני, פשוט נוראי.
כל ההתנהלות, כל האמונה שלי, כל המעשים שלי והמילים והשקרים שלא רק שאחרים האמינו להם, אני האמנתי להם.
חשבתי שאני איכותית, חשבתי שאני כנה, חשבתי כל כך רחוק מהמציאות וכך אנשים חשבו שאני.
פאתטית. זה מה שהייתי.
בראייה לאחור, הייתי כל כך טיפשה, אפילו לא טרחתי להחליף בלוג, רק לשנות אותו, אפילו לא טרחתי לשנות מייל,
אפילו לא טרחתי לשמור על אנונימיות.
ועכשיו רק נותר לי להתפלל ולכאוב ולקוות שכל מי שהייתה חלק מהפאזה הזו בחיים שלי העלימה אותי מזכרונה כלא הייתי.
שלא נשארו עדויות מכך.
אך לצערי, שוב, אני משלה את עצמי, זה לעולם לא יקרה. יש יותר מדי. פיזרתי יותר מדי מידע. הסתרתי מעט מדי.
ועכשיו, תאכל אותי החרטה.
החרטה הזו, שגורמת לי לרצות לקבור עצמי באדמה. שגורמת לי לרצות להעלם ולהכחד. זו שמוציאה אותי מדעתי.
החרטה הזו, שגורמת לי לרצות לעשות דברים נוראיים כדי שאף אחד לא יחשוב על העבר ולא יעז להתייחס עליו, כי אצור דברים מזעזעים מכך וחשובים מכך.
ואני מנסה להאחז באחד מלפני יומיים שאמור עדיין לספק את החרטה, אך היא השמינה, ודורשת כמויות גדולות יותר, ואיכותיות יותר.
ואולי אני צריכה אישור מכם שאין לכם מושג על מה אני מדברת, או שגם אם כן זה בסדר וזה לא מעיד על כלום - שוב אני נופלת לשקרים העצמיים.
חרטה זה כואב.
ויש לי כל כך הרבה על מה להתחרט.
כואב לחשוב שזה מי שהייתי פעם.
שזה מי שחשבתי, שכך התנהלתי.
כואב.
והדבר ההגיוני לרצות לעשות, הוא למנוע מאחרים לחזור על אותן טעויות, אך מעבר לכך שאני חוששת שזה לא אפשרי, אני קצת רוצה שכולן יעשו בדיוק אותו הדבר, וכך אולי ארגיש פחות מבויישת ופאתטית. צרת רבים חצי נחמה?
כינוי:
גברת אצטון
בבלוג זה
בכל הבלוגים
