מחר יהיה מחר

כל כך מוזר. שנתיים מאז שכתבתי בישרא. שש שנים מאז שכתבתי כאן. 

אבל אם כבר ישרא חוזר אולי גם אני צריכה לחזור ליסודות שלי. 

713727 על כל הגלגולים שלו, וכל הפוסטים הישנים שלא אקרא כי אולי יביכו אותי מדי.

כמה דברים השתנו מאז. וכמה הכול נשאר אותו דבר.

בסופו של דבר זה יום שבת, ואני בחרדה לקראת השבוע שבא.

לא רוצה את השגרה, לא רוצה את הלימודים וההתנסויות, פשוט לא רוצה.

פעם ישרא היה מקור כל כך חזק של כוח ונחמה עבורי, מעניין אם משהו מזה נשאר.

בכל אופן כרגע לא מצליחה לכתוב יותר מזה. חבל.