מחר יהיה מחר

אולי הייתי אצטון.

זה מתאים.

חסרת צבע אך בעלת ריח חזק.

בהחלט ריח חזק.

ריח של כביסה.

הלוואי ויכולתי להריח את עצמי.

מתלקחת בקלות. 

להבות בכל מקום, שורפות כל דבר.

רגע אחד שקט, נוזל שקוף, תמים.

שנייה לאחר מכן אש. סכנה. 

משתוללת לכל עבר. 

חופש הבחירה? 

אולי בחרתי להיות אצטון. 

רק לא גילו לי, שבמגע עם עור אנושי, אצטון מתנדף במהירות רבה.

אני חוששת שזמני הגיע.

התנדפתי.

לא נשאר ממני כלום.

חלקיקים באוויר.

אפילו את יכולת הכתיבה על התנדפותי איבדתי.

לא נשאר כלום.

רק רצון. המון המון רצון. תשוקה עזה.

ולגבי הביצוע? היכולת? המוטיבציה? 

אפס. 

חלקיקים באוויר.

אצטון שהתנדף. 

ועכשיו החרטה תוקפת. פעם הייתי כל כך הרבה. אתם וודאי חושבים חיובי, אך לא זאת הכוונה. הייתי הרבה הרס. הרבה כוח. הרבה שליטה. כל פעם משהו אחר. אבל זה נעלם. זה הלך לאיבוד. נשארתי כלום. רציתי להיות אחרת. אבל אני לא. אני בסדר. חבל.

תהיו כנים, יש מישהו שלא יגיד על עצמו שהוא כזה?

שלא יחשוב על עצמו שהוא כזה?

כולם. לפחות כמעט כולם. 

אבל האמת היא, שרובנו לא. 

מעטים הם באמת אגוזים לפיצוח.

רובנו רק רוצים להיות כאלו.

אני, רק רוצה להיות כזו.

אגוז קשה לפיצוח.

מלאת סודות. להוות סוד גדול. 

שאף אחד לא ידע כלום.

מיסתורית כזו. 

האמת היא, שכל מי שרוצה או לא רוצה, כל מי שנקלע מרצון חופשי או בעל כורחו, אמתיר עליו מידע מנבכי נפשי העמוקה. 

אספר לו, את סודותיי כביכול. 

אנבור בכל היסטוריית חיי, בכל רגשותיי העמוקים, הכואבים, השונים, אבחר את המזעזעים ביותר, את אלה שידרשו את מלוא תשומת הלב, אלה היעוררו את מידת הרחמים המקסימלית ויותירו את המקשיב מלא דאגה וזעזוע. 

לכולם נעים לחשוב שהם אגוז קשה לפיצוח, שהם לא ימסרו את סודותיהם ואת רגשותיהם העמוקים לאנשים שלא הוכיחו את עצמם, וגם אני.

אבל אני לא כזו. 

אני מוסרת מידע בקלות. 

לכל מי שירצה. או שלא ירצה. 

אבל אני ארצה. 

אל תטעו, רק אם אבחר אתכם, אנצל אתכם, ואציף אתכם בסודותיי. 

אני לא אגוז קשה לפיצוח. 

אני אגוז שרק מחכה שיתקרבו אליו, והוא כבר יפתח מעצמו. 

ואולי אני טועה, והרוב הם אכן אגוז קשה, ורק אני, שוב יוצאת דופן, שוב שונה, שוב לא מתאימה, 

אגוז קל לפיצוח. אגוז פתוח.