אסוציאציות חופשיות במערב |
| 11/2008
המון
המון זמן.
אני כבר בת 22, אבשלום, אני ממש ילדה גדולה. בוא אני אספר לך איך הולך.
התחילה שנה ב' ואחרי הסמסטר הקודם היא פשוט תענוג, בלי בילבולים על כל מיני פסלים וחללים ושום תלת מימד שאי אפשר לעשות בלי פריסה קודם. העצלנות שלי דורשת דו מימד ולכן היא תקבל מסך מחשב שנותן את זה. נכון, טיפוגרפיה זה לא הליכה בפארק, למעשה היא די מסובכת מסתבר, הגודל הנכון, המיקום הנכון - זה לא עובד לי, אני זאת שעובדת לפי רק מה שנראה יפה ונכון. אבל יש כללים.
אני חושבת שסך הכל הולך לי טוב, אולי אפילו טוב מאוד, הביקורות טובות ברובן ואני לא סובלת רוב הזמן, בכלל לא. גם השיעורים העיוניים שלנו מעניינים אותי השנה, כולם סובבים סביב פרסום ותקשורת וכמה הכל דפוק במערכת הזאת בארץ. ובכלל, זה קצת מטריד שפרסום, עסק שתמיד קצת דחה אותי בשקרים שהם הבסיס שלו, קשור ככה לתקשורת, שאמורה להציג את האמת או לפחות בגלל זה נותנים בה אמון. שניהם יחד מנוצלים לשירות פוליטי שמשפיע על כולנו, ע"ע הבחירות באמריקה.
הכי מעצבן הוא שאין מה לעשות. לכו תשנו סדרי עולם ומה שגורם לו להסתובב.
אבל נחזור למעצבן הראשי של חיי הפרטיים והקטנים - אני ממש ממש רוצה לעשות חילופי סטודנטים סמסטר אחד, אני מפנטזת על לימודים בארץ אחרת, על החוויה. בגלל שאני לא הולכת לגור בארץ אחרת, אני לא יכולה להתרחק ככה מהארץ ומהמשפחה אבל חילופי סטודנטים זה הזדמנות מעולה לטעום קצת מקום אחר בלי להרגיש כמו יורדת.
יש בעיה גדולה עם הרצונות שלי, הם עולים כסף, המון כסף. לי אין כסף, מההורים שלי לקחתי מספיק ואני אבקש מהם רק לדברים שאני באמת צריכה - לא סתם רוצה, כי אין להם והאופוריה הזאת של ילדות בנות 16 שרוצות הכל ומקבלות הכל בלי התחשבות בדברים כמו נפילות בורסה עברה לי ממזמן. אני כבר לא זוכרת באיזה שלב הבנתי שאין להורים שלי את כל הכסף שבעולם והם רק קונים לי דברים בגלל שאני מפונקת והכי קטנה והם מפנקים.
אבל זה שאני לא מפונקת כמו שהייתי בגיל 16 לא אומר שאני לא מפונקת בצורה אחרת, כיום אני פשוט עצלנית. רציתי לעבוד בחופש אבל בתת מודע אולי לא באמת רציתי, לא התאמצתי כמו שיכולתי כי אם כבר עבודה אני רוצה לעשות את מה שאני אוהבת אבל אני לא בטוחה שאני במצב שבו יקבלו אותי לאותה עבודת חלומות.
מה גם שחסר לי הדחף. אף אחד לא מצליח במקרה, כן הכישרון חשוב אבל צריך מאחוריו כוח מניע, פרסום עצמי ושמוזינג בלי בושות, משהו שאני לא יודעת לעשות ואין לי מושג מאיפה להתחיל. הייתי רוצה לפרסם את עצמי, או את המעט שיש לי, אולי אפילו למכור משהו או... לא יודעת.
אני יודעת שכסף מגיע רק עם עבודה קשה, אולי אין לי מספיק בגרות להשקיע אותה ואם זה נכון אולי לא מגיע לי לצאת לחילופי סטודנטים ולחיות בארץ אחרת לכמה חודשים לבד.
והתגובה הבוגרת שלי להכל: אוף!
צ'ופרונצ'יק. לכל מי שהגיע עד הלום.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
