לא יום שונה במיוחד.. היה בוחן פתע במתמטיקה, סביר להניח שנכשלתי. היה ניסיון כושל להתנער בעדינות מנודניק מתעלק. היה צריך לתת הרצאה באנגלית, כמובן שכמעט בלעתי את הלשון מרוב לחץ, אני טוב בדיבורים, לא בהרצאות מול קהל. מאיה, ידידה שלי, הצליחה לשכנע אותי ללכת איתה לקניון וגיליתי שירדתי במידה. הגעתי הביתה מורעב ועכשיו בזכותי, המקרר ריק. יום רגיל ומשעמם ולצידו פוסט חופר וחסר פואנטה. ברקע אני מקשיב לחדשות, אישה זרקה את שני ילדיה מהחלון וקפצה. עוד חבורה של יפי נפש, עכשיו יהודים, ארגנו משט. באירופה יש חשש מפיגועים. גבר התעלל מינית באשתו וקיבל 15 שנות מאסר. מדליית ארד לישראל באולימפיאדת השחמט. אחוז הילדים המחלימים בסרטן עלה. התחזית טוענת שהייתה היום ירידה במעלות. הרשיעו לוחמים שהשתמשו בילד כמגן אנושי בעזה. נתניהו לא רוצה להקפיא את הבנייה בהתנחלויות ואובמה לוחץ.
כל זה ברקע. למה זה רק ברקע? למה לאט לאט, לאנשים כבר לא אכפת? כל אחד מסתגר בבועתו הקטנה, לא תמיד מקשיב לחדשות, לא מפגין או מנסה לשנות דברים. המאמץ המירבי הוא קיטורים לאחר מבט חטוף בחדשות שתמיד דופקים את ישראל.
אנחנו מעדיפים לשקוע באפרוריות השגרה ופה ושם כשיוצא, מתעניינים לשנייה מה קורה בעולם.
למה הדברים השתנו? איך בדיוק זה קרה?
מעניין באיזה חלק באמת הייתה התעניינות... מעניין לאיזה חלק תיהיה התייחסות...