"אנשים לא מתבגרים הם פשוט לומדים להתנהג בציבור."

לפני כמה זמן עברו בכיתות נציגי מועצת התלמידים, הם עברו והחתימו תלמידים על עצומה שמטרתה התנגדות לביטול "חוק זכויות התלמיד". כששאלו אותם מה החוק אומר, התשובה שהתקבלה הייתה: "שאם מורה מביא לך כאפה או משהו, אז יש לך זכות להתלונן."

באותו רגע רציתי להשתיק את המטומטמת שאמרה את זה. אז כולם חתמו ואז העצומה הגיעה אליי, לא הסכמתי לחתום. לא תאמינו איזה צעקות קיבלתי על זה, התעצבנתי.

הם ברגעים אילו ממש חתמו תמיכה בחוק שהם לא יודעים עליו דבר פרט לשמו והשם פשוט מצא חן בעיניהם!

החוק אומר שלא ניתן להשעות תלמיד מעבר למכסה מסוימת ואז אנחנו, התלמידים האחרים, תקועים עם העבריין הקטן בכיתה ולמורה אין אפשרות לעשות שום דבר נגד זה.

החוק מקשה את סילוק תלמידים בעייתיים ואז אתם שחתמתם צריכים לסבול אותו בשיעור.

החוק שולל מהמורה דרכי התמודדות עם אלימות, מילה הכי קטנה ואתה חשוף להגשת תביעה. מורה שמנסה להפריד בקטטה עשוי למצוא את עצמו בביהמ"ש על אלימות כלפי תלמיד.

אני לא אומר שאין בחוק הזה דברים שטובים לתלמיד, בכל זאת הוא חוק אשר מטרתו הסדרת נושא זכויות התלמיד במערכת החינוך בישראל (ויקיפדיה). אני בעצמי ניצלתי מהשעיה בזכות החוק הזה כאשר מורה למתמטיקה השפיל אותי מול כל הכיתה והחלטתי להחזיר לו באותו מטבע.

לצד הזכויות המוגזמות שניתנות לתלמיד, הוא בכלל לא מודע לחובותיו. הוא לא מודע לכך שזכויות קונים ע"י מילוי חובות ולא לוקחים בחינם. התלמיד יודע שלמורה אסור לרמוז לילד מסוים בעניין פרטי כגון ציונים, בעיה חברתית וכו' אבל הוא לא תמיד יודע שיש לשמור על כבוד המורה.

לדעתי, זו הסיבה העיקרית שמערכת החינוך קורסת לאיטה בשנים אילו. תלמיד מקבל זכויות אינסוף, את חובותיו לא ממלא וכשמצד אחד ההורים המתלהמים ומצד שני הילדים כפויי הטובה, המורים תקועים באמצע מבלי אפשרות לעשות דבר.

לא יודע אם ראיתם, אבל היום בערוץ עשר הייתה כתבה על "הורות יתר", מה שהזכיר לי שלפני כמה זמן הייתה כתבה על "חוסר הורות". זה מה שגורם לי לשאול: איפה עובר הגבול? מתי מתן מרחב אישי נחשב חוסר הורות ומתי דאגה לילד נחשבת הורות יתר? נכון, באופן סטטיסטי, את סוג ההורות הראשון נמצא בעיקר במעמד הביניים ומטה בעוד סוג ההורות השני נמצא בעיקר במעמד העליון. האם יחד עם הכסף באה הדאגה לילדים? אני לא חושב. אני חושב שיחד עם הכסף מגיעה האפשרות לעזור לילד ואיזה הורה מצוי לא ירצה לדאוג לילדיו? הבעיה שלפעמים זה פשוט יותר מידי!

אז אני לא אומר שאסור להתקשר לילד כשהוא יוצא עם חברים רק כדי לבדוק שהכל בסדר, אבל גם לא להתקשר כל ארבעים דקות!

אז אני לא אומר שלא לעזור לילד בשיעורי בית, אבל על תעשו אותם במקומו!

 אז אני לא אומר שלא תתעניינו מה קורה עם הילד שלכם אבל תנו לו את הפרטיות שלו!

אז איפה עובר הקו האדום?

סייעו לילד אך על תעודדו אותו להיות תלוי בכם. תעזרו לו כשצריך אבל תעודדו אותו להתמודד גם לבד. תתקשרו כשהוא יוצא לבלות אבל תכל'ס, אחת הסיבות שיוצאים זה כדי להוריד את ההורים מהצוואר. תתעניינו מה קורה עם הילד שלכם אבל תתנו לו גם את האפשרות שלא לשתף אתכם.

הורות זו לוליינות. הולכים על חבל דק וגבוה מול קהל החברה ומקווים שלא ליפול.

יש לפעול במידה מכל צד עם אתם מעוניינים ביחסים טובים עם הילד. קיצוניות אחת, נותנת מרחב ומאפשרת, תציג אתכם כבדיחה בעיניי ילדכם. קיצוניות אחרת, מודאגת ושומרת, תעשה את אותה הפעולה בדיוק מכיוון אחר.

אני לא מתיימר להיות מומחה להורות, אבל אני חושב שהעובדה שהדברים נאמרים על ידי בכל זאת ילד, נותנת משמעות קצת אחרת למילים.

לא יודע מה איתכם, אבל לי נמאס לראות חדשות. אני רק רואה את יפי הנפש בלונדון וראש ממשלת טורקיה ואני חוטף קריזה על זה שהצד שלנו בכלל לא בא לידי ביטוי. כשאני רואה את כל הפגנות הענק נגד ישראל בא לי פשוט לזרוק את הטלוויזיה, דרך טיזנאבי עד לקבינימט! אז, צץ לי רעיון. אני אכתוב פוסט של הדברים שמעצבנים אותי. לא ממש מעניין מישהו אבל סוג של פריקה.

מעצבן אותי שלא מראים בחדשות נפגעים בצד הישראלי כמו שמראים בצד העזתי.

מעצבן אותי הפגנות הענק נגד ישראל.

מעצבן אותי שהעולם נוקט עמדה מבלי לבדוק עובדות.

מעצבן אותי שאנשים שבחיים לא היו פה בטוחים שהם יודעים כל מה שהולך פה.

מעצבן אותי שמחרימים מוצרים ישראליים.

מעצבן אותי שדווקא יהודי הוא בין הבכירים במארגני המשט.

מעצבן אותי שעדיין בטוחים שהמרמרה הגיעה למטרות שלום.

מעצבן אותי שקוראים למה שקרה על סיפון המרמרה הוא רצח של פעילי שלום.

מעצבן אותי שקוראים לצה"ל צבא רוצחים.

מעצבן אותי להרגיש עם נרדף בכל העולם.

מעצבן אותי שיש לנו אח מעבר לגבול שאחרי 5 שנים, עדיין לא חזר.

מעצבן אותי שמשפחת שליט לא זוכה ליחס קצת יותר ראוי מצד הממשלה.

מעצבן אותי שלא מגייסים מידע מודיעיני לפעילות שיחרורו.

מעצבן אותי שנדמה שכבר 5 שנים כלום לא זז.

מעצבן אותי שכבר התחילו להתייחס לגלעד שליט כרון ארד 2.

מעצבן אותי שכבר כמעט לא מדברים על מאהל המחאה.

מעצבן אותי דתיים שאומרים שזה מגיע לנו בגלל שהעם לא חזר בתשובה.

מעצבן אותי שהשרים הדתיים מכנים הומוסקסואליות סרטן בלב האומה.

מעצבן אותי שאנשים הולכים עיוורים אחרי הדת מבלי לבדוק.

מעצבן אותי המאבק של הדתיים על שעון החורף.

מעצבן אותי שהרבה צמים ביום כיפור ואחר כך חוזרים לחטוא.

מעצבן אותי אלה שמדקלמים לי את עשרת הדברות וקוראים לאמא שלהם בת זונה.

מעצבן אותי שכבר לפחות ופחות אנשים אכפת.

אני קורא את זה וחושב לעצמי, זה לא הוגן רק להתעצבן, עדיין יש דברים שמעלים חיוך.

משמח אותי לראות קבוצות פרו-ישראליות בפייסבוק.

משמח אותי לראות את ההפגנות הצנועות לתמיכה בישראל.

משמח אותי שיש מיעוט שבודק את העובדות.

משמח אותי שאנשים בעולם מגלים שדעותיהם על ישראל שגויות.

משמח אותי כבר כמעט לא מגיעים לטורקיה.

משמח אותי שיהודים הם מיעוט במשט.

משמח אותי שנהיה מוכנים למשט הבא.

משמח אותי שעדיין יש כאלה שמשרתים בצה"ל מתוך אידיאולוגיה.

משמח אותי שרוב העם מעריך את חיילי צה"ל.

משמח אותי שיש לי מדינה קטנה ומחורבנת לברוח אליה.

משמח אותי לראות את תמיכת העם במשפחת שליט.

משמח אותי לראות את העם מצטרך למאבק לשחרור גלעד.

משמח אותי שלא זורקים חיי חייליםומשתדלים לקצץ באיבוד אנשים ככל האפשר.

משמח אותי שממשלות בעולם מנסות לסייע לשחרור גלעד.

משמח אותי שיש לגלעד משפחה שלא תיתן לו להפוך לרון ארד 2.

משמח אותי שמאהל המחאה עדיין עומד.

משמח אותי לראות שמעמידים דתיים רימיטיביים על מקומם.

משמח אותי שיש בינינו כאלה שמסוגלים לקבל את השונה.

משמח אותי לראות אנשים טובים ולא בהכרח דתיים ושומרי מצוות.

משמח אותי ששעון החורף נותן לי עוד שעת שינה.

משמח אותי שלא כולם צמים ביום כיפור לשווא.

משמח אותי שכבוד ההורים עדיין לא נעלם לחלוטין.

משמח אותי שעדיין יש את האיש הקטן ברחוב טיזנאבי, פינת קבינימט, שאכפת לו.

הגענו לסופו של פוסט ארוך, מתיש, מייגע וחופר זה. קראתם הכל? כל הכבוד! דילגתם? נו טוב.. הגיוני...