סיפורי אהבה שנאה ודם

אחרי השיחה שלנו אדמונד החליט לדבר על כך עם זאק ודיאנה , בתגובה לכול המידע הם החליטו להגביר את השמירה סביב השטח שלנו. אותי לא ישלחו יותר קרוב לשטח לבד , וזאק אסר עלי להשתתף בסיורים . זה הכעיס אותי נורא , אני לא יכולה להפסיק לסייר אני ציידת אני לא יכולה להפסיק למלא את התפקיד שלי בגלל פיטר .

אבל זאק לא הקשיב לי הוא אמר שזה מסוכן , והם התחילו לדבר על הנושא של צייד אחרי פיטר הוא עובר על החוק של הלהקות אנחנו לא אמורים להיות ביחד והדם לא אמור להתערבב זאק יצר קשר על הלהקה של פיטר ,השם של האלפא היה מריוס לפי הדברים שלו פיטר היה הבן שלו והיה אמור להיות האלפא הבא והוא היה מאורס לאחת מהלהקה שלהם אבל הוא ברח והחליט להקים להקה משלו. מריוס אמר שפיטר לא שולט בעצמו , מאז שהיה קטן. אבל לא זכרתי שבעבר הוא היה מתנהג כמו עכשיו בחלומות שלי , פעם הוא היה רגוע ואוהב עכשיו כול השתנה אני לא יודעת מה קרה לו אבל זה באמת לא היה מגיל צעיר האלפא הזה מסתיר משהו, אנשים שלא יכולים לשלוט בעצמם מתנהגים אחרת אני מכירה את זה הרי אני זוכרת את ההתנהגות של אנסלין היא הייתה כול כך מאוהבת באדמונד שהיא איבדה אתה שפיות שלה לגמרי היא לא הייתה מוכנה לעזוב אותו וזה הוביל למוות שלה .

אני לא מוכנה לתת להם להרוג את פיטר צריך להבין מה הוביל להתנהגות שלו , אני לא יכולה לעזוב הכול ככה.

חיכיתי ללילה בקוצר רוח , הייתי חייבת לדבר עם פיטר , הייתי חייבת לשכנע אותו לעזוב אותי בשקט ולחזור ללהקה שלו אני מקווה שהם לא יעשו לו דבר . נשכבתי לישון וניסיתי להרגיע את עצמי כדי שהשינה תבוא מהר יותר אבל לא הצלחתי הלב דפק מהר מידי ... לקח לי שעה עד שהשינה עטפה אותי -

הפעם הייתי באמצע היער , זאת הייתה חלקה קטנה ביער מלאה  בפרחים כחולים . פיטר עמד לא רחוק ממני והסתכל עלי בשמחה ודאגה -

"אני כול כך שמח לראות אותך , דאגתי כול כך לא הבנתי למה לא הצלחתי ליצור איתך קשר אתמול" הפעם הוא התקרב עלי אבל לא נגע בי הוא זכר עד כמה שזה כאב לי. הושטתי את הידיים קדימה כדי לעצור אותו כמה שיותר רחוק ממני .

"אנחנו צריכים להפסיק להיפגש !" הוא הרים גבה וראיתי את איך השרירים בצוואר שלו מתכווצים והוא בולע את הרוק מנסה להרגיע את עצמו אבל הבנתי שהוא מתחיל לכעוס ,"למה ?!"

"אמרתי לך כבר זה מסוכן ואני לא מוכנה לעזוב את הלהקה שלי" העניים שלו נצצו בכעס , הבנתי עכשיו שהמילים של אבא שלו היו נכונות הוא באמת לא שלט בעצמו הוא לא יכל לעצור את הזעם שלו.

"אני לא מוכן לקבל את זה , את הסכמת להתחתן איתי!"

"אבל זה היה מלפני הרבה שנים , ואתה יודע שאני לא יכולה להיות אתך יותר אני מתחתנת עם מישהו אחר"

"לא !! אני המצא פתרון אני הקרע את החוזה שלכם אני לא מוכן לאבד אותך שוב" הפעם הקול שלו הפך לאומלל, שינויים במצב רוח שלו הפחידו אותי . אני מבינה את הכעס שלו אבל הוא באמת צריך להבין שזה לא אפשרי.

"אתה צריך לחזור ללהקה שלך" הוא הרים את מבטו ונעץ אותו בי ,

"השתגעת ?! אני לא מתכוון לחזור לשם אני לא שייך לשם יותר הם רצו לחתן אותי עם מישהי אחרת ואני בחרתי בך!"

"אבל אני לא בוחרת בך , אתה צריך לחזור לשם אני היא לא זאת שתביא לך אושר" 

"לא !! את שלי ואני שלך אנחנו נהיה ביחד" הרגשתי שאני מדבר עם קיר , והוא לא היה היחיד שהתעצבן -

"פיטר !! הם מתכוונים להרוג אותך אתה לא מבין ! אתה עברת על החוק אסור לנו להיות ביחד אנחנו לא יכולים ליצור להקה חדשה ! הקשר שלנו הוא מחוץ לחוק אתה נמר אני זאבה !! מה אתה לא מבין ממה שאמרתי ?" צעקתי הוא נרתע ממני ואז ראיתי את הדמעות בעניים שלו , הרגשתי את הזעזוע צעקתי אליו , וכעסתי אליו בגלל שיש לו רגשות כלפי פלטתי אנחה , וניסיתי להרגיע אותו במילים אבל לא התקרבתי אליו -

"אני באמת מצטערת , אבל זה לא יקרה , אני אהבתי אותך באמת ואני מרגישה אלייך רגשות חמים הייתי רוצה שנהיה חברים , לא רוצה שהקשר יגמר ככה" הוא הרים את מבטו והבנתי שהוא לא מוכן להקשיב הוא שומע רק מה שהוא רוצה .

"את אוהבת אותי אני יודע את זה"

"לא אני לא" ריחמתי אליו ועל עצמי, לא הייתי צריכה להתחיל את הקשר הזה מלתחילה . אבל הייתי ילדה קטנה אז לא הבנתי לאן זה מוביל לא ידעתי שהיחסים האלה אסורים והרגשתי אליו את האהבה הכי תמימה שיש הוא הבין אותי הרבה מאחרים כי הוא היה באותו מצב כמוני אבל עכשיו הכול מתהפך אני החלטתי לזרום עם המצב שלי אני החלטתי ללכת לפי החוקים של הלהקה שלי והוא החליט לעבור עליהם.

"אני לא רוצה שיפגעו בך"

"את פוגעת בי " הוא פלט ,

"אני יודעת ואני מצטערת על כך אני לא רוצה שתיפגע מאף אחד אבל אתה צריך לוותר על זה אתה לא תצליח גם ככה אני לא מתכוונת להיות אתך ואני מקווה שאתה לא מתכוון לעשות את זה בניגוד לרצון שלי?!" הוא נרתע והסתכל עלי בהלם ואז החלום נעלם , התעוררתי כי ניערו אותי . זה היה אדמונד -

"מה אתה עושה כאן ?" הוא ניראה מודאג ,

"באתי לקחת אותך לבית הספר, ולא התעורר זה פיטר הזה שוב ?" 

"למה אתה לוקח אותי לבית הספר ?"

"כי ככה אני רוצה ! ואתה משנה את הנושא הוא ניכנס לך אל החלום ?"

"כן , דיברתי אותו ברצינות וניסיתי לשכנע אותו לעזוב אותי ואני מקווה שזה הצליח" אדמונד לא ניראה שמח ,

"על תתני לו להיכנס לחלומות שלך" 

"אתמול הוא לא הצליח להיכנס !" אדמונד הופתע ,

"באמת ? את יודעת למה ?"

"לא יודעת אולי בגלל שבפעמים האחרות הרגשתי פגיע ואתמול כשהייתה איתי הרגשתי מוגנת יותר" אדמונד ניסה להסתיר חיוך אבל לא הצליח , גיחכתי במרירות אבל המרירות לא נמשכה להרבה זמן אדמונד נישק אותי על השפתיים והצמיד אותי אליו ובעקבות זאת כול הרגשות השליליים נעלמו מהראש שלי הרגשתי מוגנת הרגשתי בבית.

עם אדמונד ימשיך להיות לצידי יהיה לי הרבה יותר קל להתמודד עם הבעיות שלי. אדמונד שחרר אותי ויצא מחדר כדי לתת לי להתארגן לבית הספר התלבשתי בבגדים רגילים וחמים שמתי לב שמתחיל להיות קריר בזמן האחרון .

יצאתי מתוך החדר וראיתי שאדמונד לא נמצא שם , ירדתי למטה ומצאתי אותו ליד דלת הכניסה משוחח עם אימא היא חייכה אליו בחמימות וברגע שהגעתי למטה היא הסתובבה אלי ובירכה אותי בברכת בוקר טוב אבל תוך רגע הבעת הפנים שלה נהפכה לכעוסה -

"התעוררת מאוחר מידי ! ואם לא תמהרי תאחרי לבית הספר" פלטתי נחרה ,

"זה מה שמעניין אותך ? ומה עם זה שאני לא אכלתי ארוחת בוקר ?" היא הנידה בראשה אבל הבעת הפנים שלה הביעה שעשוע . 

"אני יודעת שבזמן האחרון נפלו אלייך הרבה דברים לא נעימים אבל את צריכה להיות חזקה ולחיוך את החיים שלך כרגיל את צריכה לסיים בית ספר ולהתכונן לאוניברסיטה !" גלגלתי את עניי ופניתי אל הדלת יחד עם אדמונד -

"אימא שמעתי את הנאום שלך כבר מספק פעמים בימים האחרונים אז את לא צריכה לדאוג אני אהיה ילדה טובה" אמרתי בגיחוך ויצאתי מהבית יחד עם אדמונד בלי לשמוע מה אימא מתכוונת לענות לי על ההערה החצופה שלי.

"את צריכה להיות יותר נחמדה אליה היא דואגת לך"

"אתה באמת חושב שאני אכזרית אליה ? אני אוהבת אותה אבל היא מדברת עלי כמו אל ילדה קטנה אני יודעת טוב מאוד על האוניברסיטה ועד כמה שזה חשוב לסיים את בית הספר עם ציונים מעולים ההורים שלי רוצים שאני אהיה בת מושלמת אבל זה בחיים לא יקרה , אני לא ילדה קטנה ! אני מבינה את החובות שלי ועכשיו החובה שלי היא לשלב בין הלימודים בבית הספר לבין התפקיד שלי בלהקה" אדמונד נישק אותי על הלחי ,

"הכול היה בסדר בקרוב הם יעכלו שאת כבר לא ילדה קטנה ושאת זאבה מאוד חזקה , קדימה תכנסי למכונית קר בחוץ" התיישבנו במכונית , אדמונד התניעה אותה ונסענו לכיוון של בית הספר.

"אני מקווה שזה יקרה בקרוב כי אני לא יכולה לסבול את זה עוד הרבה זמן , אני אחת מהזאבים הכי חזקים בלהקה אני חכמה מספיק כדי לסיים בית ספר בהצטיינות אני מודעת לסכנות בתפקיד שלי אני לא טיפשה - לפעמים אני פזיזה אבל רק כשאני חייבת לפעול במהירות" הוא חייך והניח את היד שלו על הירך שלי והפעולה הזאת גרמה לי להשתתק ,

"אני יודע והם יודעים את כול זה אבל אנחנו דואגים לך, אני בטוחה שגם את דואגת לי ולהם"

"אני דואגת אבל אני יודעת שאתה והם מספיק חזקים התמודד עם סכנות , אני אוהבת את כולכם ומפחדת אליכם אבל עדיין אני מודעת לכוח שלכם והפחד נחלש" הוא חייך ויד שלו החלה לזוז מצד לצד וזה הוציא אותי מהריכוז ,

"אדמונד ..."

"כן רוז ?" 

"אתה מוכן להפסיק לעשות את זה ?"

"את מה ?"

"להזיז את היד שלך" בלעתי את הרוק וזה גרם לו לצחוק בקול צרוד קצת ,

"את לא אוהבת את זה ? זה מרגיש רע?" הוא צוחק עלי אני בוערת עכשיו והוא צחוק עלי !!

"לא זה מרגיש נורא" אמרתי בשיא הרצינות , ולרגע אחד הפתעתי אותו והוא שלח עלי מבט נדהם ואני החזרתי לו מבט רציני לגמרי הוא הפסיק להזיז את היד שלו ואני הרגשתי איך הגוף שלי משתוקק להמשך ,

"באמת זה באמת מה שאת מרגישה?" היד שלו לא זזה ואני הרגשתי את המבט שלו עלי המכונית נעצרה בחניה של בית הספר,  בשנייה אחת הוא פתח את חגורת הבטיחות והסתובב עלי לא הספקתי להתרחק וגם לא רציתי השפתיים שלו נצמדו לשלי ונשיקה בין רגע נהפכה למלאה באש ולהבה הגוף שלי בער והידיים שלו שטיילו על הגוף שלי. לא הצלחתי לשלוט בעצמי ברגע שהידיים שלו היו על הגוף שלי רציתי אותו כול כך , המבטים שלו הנגיעות הקצרות שלו גנחתי לתוך השפתיים שלו כשיד שלו לחצה על הירך שלי. הייתי עסוקה בנשיקה אבל לאחר כמה דקות שנמשכו כמו נצח זה היה כול כך נעים ששכחתי מהלימודים אבל התעוררנו ברגע ששמענו את הצלצול לשיעור הראשון . התנתקנו אחד מהשני והבטנו אחד בשני הוא ניראה משועשע ואני החזקתי את עצמי כדי לא לפרוץ בצחוק שיערו היה כול כך פרוע מהאצבעות ששלי וניחשתי שאני נראית אותו הדבר ואולי אפילו יורת גרוע כי הרגשתי שהחולצה שלי הייתה קצת יותר מידי למעלה וחשפה את החזייה שלבשתי בבוקר , העניים שלו ירדו למטה יחד עם העניים שלי והסתכלנו על החזה שלי ביחד ,

"אני מאחרת !!"

"אז קדימה תלכי !"

"אני לא יכולה להיכנס ככה לכיתה !"

"נו אז תסדרי את עצמך" הראש שלי היה עדיין מעורפל מהנשיקה התחלתי להעביר את האצבעות בשיער כדי לסדר אותו קצת לפחות, סידרתי את החולצה ויצאתי מהמכונית .

"נמשיך את זה בפעם אחרת רוז" אמר ונסע משם , עמדתי כמה רגעים במקום ולקחתי נשימה עמוקה ופניתי אל בית הספר ולאחר מכן לכיתה . השיעור כבר התחיל אבל המורה לא אמרה דבר כשהתיישבתי המקום ...

יום הלימודים עבר מהר מאוד, חיכיתי לראות שוב את אדמונד השתוקקתי להרגיש שוב אתה שפתיים שלו ואת הידיים שלו. חזרתי הביתה יחד עם גריי כמעט ולא דיברנו , הרגשתי מתח ומבוכה באוויר הוא לא ידע עדיין שראיתי את ביאטריס נכנסת אליו הביתה אבל הוא כנראה הרגיש לא בנוח לידי בגלל זה . 

"גריי אני יודעת על ביאטריס" אמרתי לבסוף , נימאס לי לחכות שהוא יגיד לי זה הפתיע אותו והמכונית נעצרה בחריקה ברמזור ,

"מאיפה ?"

"ראיתי אותה נכנסת אלייך הביתה"

"את כועסת ?"

"למה שאני הכעס ?" הוא התכווץ , וניראה לו מרוצה 

"לא יודע"

"אני לא מבינה מה אתה מצפה ממני אני רק מקווה שאתה לא תפגע בבאטריס ! אם אתה לא מרגיש אליה שום דבר על תהיה איתה" הוא ניראה כועס וברגע שהרמזור התחלף לירוק הוא לחץ על גז והמכונית נסה קדימה במהירות .

"אני מחבב אותה"

"יופי אני שמחה בשבילכם"

"למה את עושה לי את זה ?" שאל ברעד ,

"אתה יודע למה אני אוהבת אותך ואני רוצה שתהיה מאושר ושלא תפגע באף אחד אני מצטערת שאני פוגעת בך אבל אין לי ברירה אחרת! אבל לך יש ברירה אתה יכול להתאהב מישהי אחרת !" הוא הניד בראשו,

"את לא מבינה כלום"

"אני מבינה ! ואתה לא מבין עד כמה ! אותי הכריחו להתחתן ולא אותך אתה יכול לבחור עם מי להיות , אבל עכשיו אני שמחה שזה אדמונד אני באמת שמחה להיות איתו עכשיו ואני רוצה שגם אתה תהיה שמח ותהיה עם מישהי שתאהב אותך" הגענו לבית שלי , ראיתי את המכונית של אדמונד בחנייה כנראה הוא חזר אלי הביתה , אחרי העבודה .

"אני מקווה שתהיו מאושרים" יצאתי מהמכונית אבל גריי יצא אחרי ותפס את היד שלי , הטון שלו היה גבוהה ,

"את באמת לא מרגישה עלי כלום ?!"

"אתה יודע את התשובה לזה !" אמרתי בכעס , אדמונד יצא החוצה ונעמד יד הדלת והביט באנו בחוסר הבנה ,

"אז למה את כול כך אדישה ?!"

"אני לא מתכוונת לכעוס או להיות עצובה !! כי אני רוצה שתהיה מאושר נקודה אני לא רוצה להמשיך בשיחה הזאת היא לא תוביל לשום מקום" אדמונד התקרב עלי וגריי שלח לו מבט זועם ואז חזר להביט בי בכעס ,

"את החברה הכי טובה שלי , ואת יודעת על הרגשות שלי ואני יודע על הרגשות שלך ! אז אני מקווה לראות לפחות קצת רגשות ממך !!"

"במה זה יעזור לך !! זה יגרום לרגשות להעלם !? לא !! אתה צריך לעבור הלאה !! גריי בבקשה אני גם ככה בצרות עכשיו אני לא יכולה להתמודד גם עם עוד סיבה להגיש רע עם עצמי" הרגשתי רע , והרגשתי חולשה המבט שלי היה מתחנן הוא נירתע ואז על הפנים שלו הופיע בושה ,

"אני מצטערת רוז אני לא רוצה לגרום לך להרגיש רע , אני לא הדבר על זה יותר ואנסה באמת לעבור הלאה אני לא רוצה להפריד בנכם אני תמיד ידעתי ששום דבר לא יכול לקרות בינינו אבל תמיד הרגשתי תיקווה אבל עכשיו איבדתי אותה אבל אני צריך להתמודד עם זה לא רק בשבילי אלה גם בשבילך אני לא רוצה לפגוע בך" הוא התקרב והתכוון לנשק אותי על הלחי אבל אדמונד משך אותי אחורה ,

"גריי , אני מבין הכול אבל לא עכשיו עד שלא תתמודד עם הרגשות שלך על תתקרב עליה אני לא רוצה להחמיר את המצב שלה ואני גם לא רוצה לעבד את קור הרוח אני צריך להיות מרוכז אבל כשאתה לידה קשה לי" גריי הסתכל אליו לרגע בעצבנות אבל לאחר מכן המבט שלו התבהר והוא הנהן ,

"מצטער" אמר ואני הנהנתי והוא נסע משם .

"תמיד חשבתי שהייתם ביחד"

"לא זה אף פעם לא קרה, הרי כשהגענו לגיל שבאמת חשבנו על זה ברצינות הייתי מאורסת לך ולא רצינו לבגוד בחוקים של הלהקה"

"אתם באמת חברי להקה חשובים ! אתם חושבים רק על הלהקה" לא הגבתי יותר נשענתי אליו הרגשתי חולשה ברגליים זה כאב לי להגיד לו את כול הדברים האלה ולשמוע ולראות את הכאב שלו אני לא רציתי לפגוע בו אני לא רוצה לפגוע באף אחד אני הולכת להיות עם אדמונד וזהו אני צריכה למצוא דרך להחזיר את פיטר ללהקה שלו אני לא יכולה למשוך את זה עוד הרבה זמן אני רוצה חיים נורמליים.

אז חזרתי !!! :) :) הפרק הוא מתנה לשנה החדשה !! אני מקווה שנשארו עוד קוראים ואוהבים של הסיפור שלי <3 <3 

אני מצטערת על העיקוב הכול כך גדול :(