מצאתי את הזמן לכתוב , ואני מרגישה שאני מוכנה להמשיך את הסיפור :) :)
מקווה שתואהבו את הפרק <3 אני ממש השתדל לעלות עוד פרקים היום אפילו אז מחכה לתגובות :)
פרק 7 -
ושוב לא דיברתי אם אף אחד על החלום , ועל הזיכרונות . פחדתי , פחדתי שלא יאמינו לי ואם כן ייאמינו יענישו אותי.
אני לא אמורה להיפגש איתו , אסור לי לאהוב אותו אסור להיות עם אף אחד אחר חוץ מאדמונד ואני מרגישה ריגשות אשם כי אני אוהבת את גריי וגם את פיטר . אני צריכה להיפטר מהרגשות האלה אני צריכה לשכוח.
אבל זה היה קשה והרגשתי שאני נכנסת יותר ויותר לתוך עצמי , האנשים היקרים לי שמו לב לכך אבל לא סיפרתי לא יכולתי להגיד להם במה מדובר אף אחד לא יבין אותי. ביאטריס וגריי התחילו לצאת וזה הכאיב לי אבל גם עזר לפחות עכשיו יהיה לי יותר קל לשכוח אותו כשהוא נימצא עם מישהי אחרת.
זה היה סוף השבוע , ההורים הזמינו את אדמונד , זאק ודיאנה לארוחת ערב . התארגנתי לקראת הארוחה לבשתי שימלה אדומה משוחררת נעלי עקב שחורות סידרתי את השיער והתאפרתי , נישמעה דפיקה בדלת זה היה אדמונד-
"אני יכול להיכנס ?"
"כן" הוא נכנס לתוך החדר והסתכל עלי בעצב , כבר כמה ימים שהוא מנסה להוציא ממני מה קורה איתי.
"את לא יכולה ללכת לארוחה עם פרצוף כזה , מה קרה בבקשה אני רוצה לעזור לך אני מנסה להבין אותך!!"
"אני לא יודעת על מה אתה מדבר!"
"את יודעת בדיוק אני רוצה לדעת עכשיו מה קרה לך !! אם לא זאק יוציא את זה ממך בקלות"
"לא הוא לא ,כי אין מה להוציא אני פשוט בלי מצב רוח"
"למה ?"
"ככה"
"את מסתירה משהו ואני מרגיש שזה חשוב"
"אתה טועה"
"לא אני לא"
"אולי דיי" צעקתי , הוא התכווץ ואז קם וחיבק אותי ,
"אני מצטער , אבל אני ממש דואג לך אני לא מסוגל לראות אותך במצב כזה"
"מצטערת שצעקתי אלייך אבל זה באמת לא חשוב , אני יכולה להתמודד עם זה לבד"
"לא את לא אם היית יכולה להתמודד אם זה היית במצב אחר לגמריי . בבקשה תספרי לי מה קרה" נאנחתי והחלטתי לספר לו , ראיתי שהוא באמת דואג ורוצה לעזור אבל הוא לא יכול לעשות שום דבר .
סיפרתי לו על החלומות על הזיכרונות האבודים , ועל כך שפיטר הוא נמר ולא סתם נמר מלהקה שיש להם כוחות קסם , וגם כמובן סיפרתי לו שהוא עזב את הלהקה שלו והחליט להקים להקה חדשה יחד איתי .
הוא בהה בי , הוא היה בהלם . נאנחתי -"רואה אתה לא יכול לעזור לי בשום דרך הוא אוהב אותי ואני מרגישה אליו רגשות הרי הכרנו לפני הרבה שנים ואני הבטחתי להתחתן איתו. אבל עכשיו אני מאורסת לך והוא מאוהב בי ומנסה לקחת אותי ממך"
"הוא לא יצליח אני לא אתן לו , אני אוהב אותך ולא אשחרר אותך" נאנחתי ,
"אני מבינה , גם אני לא רוצה לעזוב את הלהקה אבל הוא לא מבין אמרתי לו כמה פעמים הוא מופיע כול יום בחלום שלי ומנסה ליגרום לי להאהב בו מחדש אבל אני מרגישה כאב בכול פעם שהוא מנסה לגעת בי" אדמונד חייך ואז החיוך נעלם ,
"אני מצטער על הכאב שלך אבל אני שמח שהוא לא יכול לגעת בך אם הוא אוהב אותך הוא ינסה לא להכאיב לך לכן לא יגע בך" הוא ניראה מרוצה ,
"מה זה יעזור לי ? אני צריכה שהוא יעזוב אותי !! אתה מבין מה הוא עשה הוא עזב את הלהקה שלו בשבילי מה אני אמורה לעשות אני מרחמת אליו ואני אוהבת אותו !!" המילים האלו הכאיבו לו ולי אבל לא הייתה לי ברירה הוא צריך לדעת הכול .
"כמה זמן כבר הכרתם איך יכולתם להתאהב אחד בשני?"
"הוא היה היחיד שבאמת הבין אותי , בזמן ההוא אף אחד לא שם לב עלי ממש לא דיבר איתי ברצינות לא הקישב לי רק הוא היה היחיד שיכולתי לדבר איתו על מה שקורה בבית ועל הפחד מהאירוסים" הוא הרים גבה ,
"למה אתה מופתע כול כך ? זה היה לפני שהתארסנו וגם אחרי אני לא ממש חיבבתי אותך בשנים ההן"
"למה ?"
"תנחש!" אדמונד הסתכל עלי בעניין מנסה למצוא סיבה אבל לא מצא ולכן שאל ,
"נו למה ?"
"כי אתה הייתה חבר של אינסלין ואני לא חיבבתי אותה ולא הבנתי מה עשית איתה" המילים שלי גרמו לו לצחוק ,
"קינאת !"
"לא"
"אז למה ?"
"לא יודעת" הוא הצמיד אותי חזק לחזה שלו ונישק את קצה של הראש שלי וגיחך ,
"איך שאני מת אלייך , קדימה אנחנו צריכים לרדת למטה" חייכתי אליו והרגשתי איך הוקל לי עכשיו כשהוא יודע על פיטר אני מרגישה טוב יותר. ירדנו למטה , שמעתי מתוך הסלון קולות של דיבורים וגם קול של בכי של תינוק . קפאתי לרגע ואחרי כמה רגעים רצתי לתוך החדר וראיתי את דיאנה מחזיקה בידיים שלה תינוק קטן עטוף בשמיכה היא חייכה עלי -
"אני לא מאמינה שלא אמרתם לי" היא חייכה ,
"אני מצטערת , שלא אמרתי לך הכול קרה כול כך מהר אתמול בערך באמצע היום ירדו לי המים" היא הביטה למטה על התינוק התקרבתי אליו , התינוק הביט בי בחזרה היו לו עניים ירוקות בהירות ושיער שדמה יותר לפלומה אדומה בוהקת .
"טיילור תכיר את דודה שלך רוז" חייכתי , והסתכלתי על התינוק היפה הוא הביט בי והרים את הידיים אלי. הוא היה גדול יחסית לתינוק בן יום . אבל ככה אצל כול אנשי הזאב , ההריון נמשך קצת יותר זמן והתינוקות יותר מפותחים.
"אפשר להחזיק אותו ?" שאלתי בחיוך רחב , היא הנהנה והושיטה לי את הקטנטן הרמתי אותו על הידיים שלי .
"הוא כול כך יפה" ליטפתי את הראש שלו ונישקתי אותו על המצח , הרגשתי חמימות כשהחזקתי אותו ככה על הידיים שלי , התינוק הרים את הידיים שלו ואני נתתי לו את היד שלא החזיקה אותו והוא לחץ את האצבע שלי.
אדמונד חיבק אותי מאחור וגם הושיט יד ללטף את התינוק , הרגשתי את המבטים של המשפחה שלי עלינו הם חייכו באושר .
הושטתי את התינוק בחזרה אל דיאנה היא חייכה , היא לקחה אותו על הידיים שלה וזאק חבק אותה הם ניראו מאושרים יותר מתמיד . ארוחה הייתה נעימה , אכלנו דיברנו מצב הרוח שלי השתפר גם בזכות אדמונד וגם בזכות האושר של המשפחה הרגשתי את האנרגיה החיובית שבאוויר ולא הצלחתי להפסיק לחייך לכולם . בסוף הארוחה אני ואדמונד עלינו למעלה לחדר שלי , ושכבנו על המיתה מחובקים .
"הם ניראים מאושרים" הוא התכוון לאחי ודיאנה ,
"כן" הוא חיבק אותי חזק יותר ונישק אותי על הלחי והעביר את הנשיקות לצוואר שלי , זה היה נעים והרגשתי איך צמרמורת נעימה עוברת בגוף שלי . הקשר שלנו התחזק אחרי השיחה , ועכשיו אני מבינה שאני יכולה לסמוך אליו ולספר לו הכול כי הוא אוהב אותי ויקבל אותי כמו שאני ויעזור לי בכול דרך אפשרית. שכבנו על המיתה בלי לדבר , השקט היה נעים והרגשתי חמימות בחזה מהחיבוק שלו. לאחר שעה נשארתי לבד , נשכבתי לישון מה שהיה מפתיע שבלילה הזה פיטר לא הגיע לחלום שלי .
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
