יומן יצירה

צחקו מול עיניי

אז חשבתי לרוץ,

אל הגשם בחוץ

וחיפשתי קורבן

לתסכול המובן.

אשמים נאתרו,

זכוכיות התנפצו,

ודקות צועקות

מול עיניי החומות.

וצעקתי בקול,

לימין ולשמאל

ובעיקר לתוך מה

שגזלה מלחמה.

תמונות ישנות

על הקיר נרקבות.

ילדותי נמחקה

בבגרות נאבקה

וקיבלתי צלקת

והשארתי אובדן

והדרך נמשכת

ועובר לו הזמן.