חודש עבר מאז שהגיחה היצורה הקטנטנה לחיינו.
סוף סוף יש לי קצת זמן לשבת ולכתוב. זה לא שלא רציתי לפני, רציתי כל הזמן
כי יש כל כך הרבה דברים שקורים ואני רוצה לעבד את הכל ולזכור.
אבל זמן אין כשיש בבית גורת אדם קטנטנה ומתוקה שזקוקה לך נואשות 7\24
הרבה דברים נכתבו ונאמרו על חוויות ההורות והאימהות אבל כמה שלא תקשיבי
ותנסי לזכור, שום דבר לא יכול באמת להכין אותך לכמה שזה טוטאלי וכמה שזה
דורש ממך והעוצמה האדירה של הרגשות שזה מוציא ממך.לטוב ולרע.
הלידה היתה קלה יחסית. כלומר- הכאב הכי מטורף ועוצמתי שהרגשתי בחיים (ובלי אפידורל) אבל יחסית עבר מהר.
הצירים התחילו ב10 בבוקר, ב4 אחרה"צ הגענו לבית החולים וב5.20 הרופא ביקע
לי את שק מי השפיר. ב5.55 היא הייתה בחוץ. למזלי היא גם נולדה קטנה יחסית
(2.825) כך שלא היה צורך בתפרים.
הקטע הקשה ביותר מבחינתי- ומשום מה את זה אף אחת לא מספרת לך!
היה 72 השעות הראשונות, עד שמגיע החלב. למי שלא יודע\ת, בזמן הזה השדיים
מייצרים קולוסטרום שזה נוזל זהוב ועשיר אך הכמות שלו מאוד קטנה, מה שאומר
שהתינוקת צריכה לאכול כל שעתיים. כל האכלה כזאת לוקחת שעה עד שעה וחצי ובין
לבין אפשר לישון, או שנרדמים תוך כדי האכלה. זה היה פשוט זוועה.
מאז שהגיע לי החלב והגענו הביתה זה השתפר אבל לא בהרבה. היא עדיין אוכלת כל
3-4 שעות.לפעמים פחות, לפעמים יותר. אני עדיין ישנה פחות ממה שאני צריכה
שזה הקטע שפחות מפריע לי.
מה כן מפריע? האובדן המוחלט של החופש לעשות דברים ולתכנן את היום, ביחוד
למישהי כמוני ש39 שנה חייה עם עצמה בעיקר. התלות המוחלטת של היצור הזה בך.
והיא ממש גורה שצריכה את אמא שלה.
אבל מעבר להכל יש פה את האהבה הכי גדולה ואבסולוטית שאי פעם הרגשתי.
אני נהנית להכיר אותה ולמרות שאומרים שאי אפשר לתקשר איתם עדיין בשלב הזה,
מדהים עד כמה אפשר להבין מההבעות שלה והקולות, למרות שיש אינספור פעמים
שאני אומרת לה- אולי תגידי לי מה מציק לך?
אז בינתיים אני לא מתכננת שום דבר לעתיד, למרות שאני מתגעגעת
לעבודה שלי ואני מבינה שכרגע יש מישהי שזקוקה לי יותר מכל ולשם אני ממקדת
את האנרגיות שלי (והנה אני שומעת אותה מתעוררת).
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
