ואני כל כך מתגעגעת אליו שהוא לא ליידי.
וכל שעה מרגישה כמו נצח, ואני רק רוצה לראות אותו שוב.
זה התחיל ככה..
נפגשתי עם חברה ותיקה. וסיפרתי לה שמאוד לבד לי וקשה לי לאחרונה. שהחבר מרחוק זה קשה. שאני צריכה מישהו קרוב. שאני צריכה את החיבה, המגע, האהבה הזאת כל יום.
שקשה לי שאין לי חברות ואנשים ולבד לי.
היא הציעה לי להכיר אנשים ואמרה לי שאני ממש אבל ממש צריכה למצוא מישהו מהעיר שלנו.
אמרתי לה שפשוט קשה לי להכיר אנשים.
היא הציעה לי להירשם למקושרים. ועשיתי את זה.
דיברתי עם המון בחורים וסיננתי אפילו יותר. (ערסים מישהו? יאק)
הוא דיבר איתי מתישהו והשיחה לא הייתה הכי משהו. קצת עצבן אותי. אבל קצת זרם.
בשישי או שבת הוא שלח שוב הודעה, סתם של מה קורה. והשיחה ממש זרמה. משם המשכנו לדבר כל יום. ואני מרגישה כאילו אנחנו מכירים כבר המון זמן.
אתמול הוא לקח אותי לסרט, והיה לי פשוט כייף. וטוב להיות איתו. הוא גורם לי לחייך כל הזמן.
היום בבוקר נפגשנו במכון, וזה היה אפילו יותר טוב.
פחדתי שזה יהיה מביך. פחדתי שהדייט יהיה מביך. אבל זה לא.
חוץ מזה שאני כל כך לחוצה עם עצמי שמעדתי איזה 3 פעמים במכון. בתקווה שהוא לא שם לב.
ועכשיו אני אמורה לחכות למחר בערב לראות אותו שוב, וזה מרגיש כמו נצח! הזמן לא זז.
אני מתגעגעת אליו כל כך. רק בא לי שהוא יחזיק לי את היד, וידבר איתי ואני אגע לו בשיער כמו שהוא שונא כל כך.
שהזמן יחלוף מהר יותר!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Romitsu