לפעמים, ממש ממש טוב לי.
ואז אני נזכרת בבלוג. ואז אני אומרת לעצמי שאני אעדכן. כי לכתוב תמיד יוצא לי רק שרע לי. שאני צריכה מישהו שינחם אותי, שידברו איתי. שייחסו לי תשומת לב.
אז כשטוב לי, אני גם רוצה לעדכן. כי יש לי צדדים אופטימים, ומאושרים.(אפילו אם ממש קצת) וגם אותם צריך לחשוף יותר!
היום ואתמול סתם התנדנדתי למצב רוח אופטימי.
כמו שלפעמים נכנסים לדכאון בלי סיבה מיוחדת. אפילו אין שום דבר שבאמת יכול להצדיק את זה.
אז אפילו שאין לי כל כך הרבה סיבות להיות מאושרת, טוב לי. אפילו יש לי סיבות להיות ממורמרמת ועצובה.
הלוואי וככה זה יהיה כל החיים שלי. שאני אהיה אופטימית ושמחה לא משנה מה, לראות את הצדדים החיוביים של השליליים (כן, כן אמרתי את זה).
אני שואפת להיות כזאת. וסוגדת.. מעריצה. אנשים שהם כאלה.
מחר יום ההולדת שלי. ה20. (לא, זאת לא סיבה שמספקת לי אושר!) כל החברות שלי רחוקות. (מי יישמע כמה מהן..)
חלק מהמשפחה רחוקה.
אני לא מתרגשת כי אני לא אעשה כלום. זה יהיה סתם עוד יום. עוד יום שאני כבר רוצה לעבור. (איפה האופטימיות?)
קבעתי מזמן תור לרופא נשים. היו לי תוצאות של בדיקות דם שהוא ביקש, והוא נתן לי גלולות. החלטתי שהגלולות האלה מסוכנות מידי ומפחידות אותי. אז קבעתי שוב תור. הגעתי למקום וגיליתי שהמערכות שלהם קרסו. אין רופא. קבעתי תור חדש. הגעתי למרפאה, הדוקטור לא נמצא. הוא בחדר ניתוח.
הגעתי פעם שלישית, הדוקטור היה, החליף לי מרשם. הוא נתן לי עוד בדיקות דם ואמר לקחת את הגלולות אחרי שאעשה את הבדיקות דם.
עשיתי בדיקות דם.
הלכתי לקנות את הגלולות ו.. כבר חודש שהן לא מגיעות לארץ.
הרוקחת אמרה לי להחליף את המרשם.
נורא מעצבן. ואני מנסה לחשוב שאולי מישהו שם (איפה שהוא, לא בהכרח למעלה) רומז לי משהו, ובגדול. אני לא מאמינה באלוהים. אבל לפעמים, שיש איזה שהוא כוח גדול.
בכל אופן, זה סתם הרבה יותר מידי דחיות ושינויים שאני מתחילה לחשוב. אמא אומרת "כל עכבה לטובה".
האופטימיות?
האופטימיות פשוט עלתה בי שחשבתי על הגבר לצידי. ("לצידי", כן?)
אני פשוט שמחה שיש לי אותו. אני יודעת שהוא בחור טוב. הוא כל כך מקסים ואוהב.
הוא כל כך מרגיש נכון. אני יודעת שבכל מערכת יחסים שהייתי דיברנו על העתיד, ואמרנו שנתחתן. ואפילו בנקודה אחת האמנתי בזה.
אבל תמיד היה לי הספק הקטן בלב.. הידיעה שזה לא באמת יקרה. שאני יודעת שזה לא יקרה, לא עם הבחור הזה.
היה לי קשה להגיד להם שאני באמת חושבת שהעתיד שלנו יילך לשם. ותמיד הוספתי שאני פשוט מציאותית, ואני כן מקווה לטוב. לא החבאתי את העובדה שזה מה שאני מרגישה או חושבת.
איתו זה לא קורה. משהו בי מרגיש שזה באמת יקרה. שהוא באמת זה שאקרא לו בעלי. שהילדים שלי יקראו לו אבא.
אני בטוחה שאני נשמעת כמו כל ילדונת שחושבת את זה על כל חבר.
אבל התחושה וההרגשה הזאת היא שונה. היא באמת חדשה לי.
אני מעולם לא הרגשתי ככה. כל כך נכון. כל כך טוב. כאילו משהו שם פשוט אמור להיות.
אנחנו כל כך שונים, שמים וארץ. ומצד שני כל כך דומים.
כל הדברים הקטנים האלה שאומרים לי שאני במקום הנכון ואתה זה שמיועד בשבילי.
אני פשוט אוהבת אותך.. אני אוהבת אותו.
עוד חודש ושבוע דודה שלי (אחות של אבא) מתחתנת.
אני כלכך מרוגשת, נרגשת, מתרגשת, שמחה, מאושרת ו.. כן.
כבר שמלה קניתי שבוע שעבר.
ובמהלך השבוע קניתי שרשרת, צמיד ועגילים.
נשארו נעליים (שאנחנו בחיפוש מטורף אחרי).
האמת שאני כל כך לא מרוצה או שלמה עם השרשרת שבחרתי.
חשבתי לעצב את השיער שלי בסגנון מוהאק. לדעתי זה כל כך סקסי, רוקיסטי ומגניב! וזה יילך נהדר עם השמלה שלי.
הצלחתי למצוא
תמונה אונליין שמזכירה את השמלה שלי. (רק ששלי כולה ורוד עתיק. היא מהממת!)
והשיער שאני רוצה בהשראת מיס צ'יביוס. רק שאני חושבת להשאיר קצת פוני מקדימה, לצד. (אפשר לראות ב8:00)
ולא לנפח ממש גבוה.
ולהחליף שרשרת. שרשרת ארוכה, עם 2-3 חלקים (שרשראות כאילו?). ראיתי כזאת עם פנינים, שיש לה מין ורוד עתיק בהיר/קרם ושרשרת שחורה. (זאת אומרת מין 2-3 שרשראות שבאות ביחד.) והיה מין פרח מבד כזה, לא ענקי מידי. גודל בינוני. וזה לדעתי הרבה יותר מגניב
(גם תמונה ל
שרשרת בערך דומה מצאתי. רק שזאת שראיתי היו לה 2 גוונים. והיא הייתה הרבה יותר יפה. ולא נראתה זולה כמו זאת בתמונה)
בכיוון של איפור עיניים מעושנות עם מעט ורוד-קרם כזה, לא דרמתי מידי. שפתיים ניוד. הצללות וסומק.
נראה מה ייצא לפועל.
אני אצלם תמונה כמובן ביום הגדול. אני כל כך מתרגשת כאילו זאת החתונה שלי.
אבל אני מאווד אוהבת את דודה שלי, היא הייתה תמיד הכי קרובה אלינו מהאחיות של אבא. אנחנו היינו נוסעות אליה המון (אני ואחותי) ומבלות איתה ואני נורא מתרגשת בשבילה (:
נדמה לי שסיימתי לחפור. אני תכף יוצאת להליכה.
מחר שקילה. אחרי שלושה שבועות בלי. אני מקווה לראות תוצאות נחמדות
יום מקסים ונהדר לכולם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Romitsu