נמאס לי מלהתעורר כל בוקר כל כך מוקדם וללכת לעבודה. לעמוד 9 שעות על הרגליים.
שלקוחות יענו לי מגעיל, שהצוות יגיד לי מה אני לא עושה נכון. שכולם אומרים לי איך ומה לעשות.
אני עייפה. בא לי לישון אחרי 8. לא בא לי לקום ב6 בבוקר כל בוקר.
לא בא לי להזדרז לאכול ארוחת בוקר ב10 דק', או אם אין זמן לאכול בדרך.
נמאס לי שביגלל שבעבודה הכל לחוץ, גם הפסקת האוכל שלי לחוצה, ואני לא מצליחה להרגע בכלל. גם לא בבית. הכל מהר, לחוץ. גם כשאני אוכלת בבית ויש לי יותר מ20 דק' זמן מוקצב לאכול.
נמאס לי שאני אוכלת יותר מידי. מה שבא לי, כמה שבא לי. אפילו כשלא בא לי, אני אוכלת עוד.
הכוח רצון שלי שואף ל0.
אין לי זמן או כוח להליכות. אני רוצה להירשם למכון ואין לי איך לשלם.
נמאס לי מההזנחה העצמית הזאת. אין לי אפילו משקל בבית לראות אם עליתי וכמה.
אני מרגישה שאני מגזימה, נמאס לי שאין לי שליטה על האוכל שנכנס לי לגוף.
היום בקושי קמתי לעבודה. ושחזרתי לא רציתי לראות או לדבר עם אף אחד. בא לי שבוע חופש מכל העולם. לבד. לגמריי לבד.
אני אפילו לא מסוגלת להביא את עצמי לענות לחבר. ולא דיברנו יומיים. לא בא לי. אין לי כוח. אני אוהבת אותו מאוד והכל בנינו הולך מעולה, כן.
אבל רע לי כל כך. בא לי שקט. שקט מכל העולם. אי בודד. בלי פריט אחד, בלי אף בנאדם. רק אני, עם עצמי.
אני רואה כל כך הרבה אנשים בעבודה, בצוות. לא רוצה לראות אנשים.
אוף...
הלוואי ולא הייתי מגזימה עם העוגיות :/ כואבת לי הבטן ובא לי להקיא.
ונמאס לי גם מזה שהגלולות האלה רק משפיעות עליי גרוע
בקיצור נמאס לי מהכל.
אני עייפה ובא לי לישון. אבל האוכל בגרון. אני אפילו לא מצליחה להקיא (לא בקטע בולימי/אנורקסי/פסיכי), רק כדי להרגיש קל וללכת לישון. אבל אני לא מצליחה להוציא את זה. וגם "אני לא יודעת להקיא", ככה אמא אומרת. כי שאני מקיאה אני נחנקת, כי יוצא לי גם מהאף. ואין לי חמצן.
רק בא לי שזה ייצא ואני אלך לישון, אני עייפה.אני פשוט אלך לישון עם בטן עמוסה.. איכס.
דיי.. חייבת לקחת את עצמי בידיים ולהיות חיובית.
לילה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Romitsu