זהו עשיתי את זה. כבשתי את תל אביב, מצאתי דירה. יותר נכון תל אביב כבשה את חשבון הבנק שלי.
אבל מה לא עושים בשביל קצת פרטיות בעיר הכי רועשת בארץ?
זה נורא מצחיק שאני אוהבת את הרעש של תל אביב ואת זה שהכל פתוח והכל קרוב ויש מלא אנשים אבל כמובן שחיפשתי (כמו כולם) דירה עורפית. פאקינג שלושה חודשים חיפשתי, יצאה לי הנשמה!! ממש נכנסתי לדיכאון מזה. אבל היו מי שהחזיקו אותי והציפו אותי במחשבות חיוביות, זה נשמע קיטשי אבל זה מה שהחזיק אותי, להמשיך להגיד יהיה בסדר ויש דירה שמחכה לך. באמת שכבר איבדתי תקווה וכל פעם הרמתי את עצמי מחדש ושרתי ברקע את TRY AGAIN של אליה.
אז זהו בקרוב אני יעבור ואוכל להתחיל מחדש. מקום משלי.
זה מרגש, זה צעד מאוד בוגר ועצמאי ואני כבר מחכה לזה. זה כאילו אמיתי. תמיד שהייתי קטנה פינטזתי שאני אגור בדירה בתל אביב ואחיה ככה חיים מרגשים, אצא ואכיר אנשים ושתייה ומסיבות וגברים וחברות וצחוקים ובית קפה בשישי בבוקר ועבודה שאני אוהבת.
אבל לא באמת הצלחתי להבין איך עושים את זה כל זה.. ועכשיו אחרי שכבר הבנתי איך עושים את כל זה אני עוברת לצעד הבא שהוא מאוד חשוב מבחינתי, בית משלי. אמנם זאת דירה של חדר וחצי (עורפית!) אבל מבחינתי זה בית, זה המקום שלי ורק שלי.
תם עידן השותפים. אלוהים כמה סבלתי. גם נהניתי כן? אפילו מאוד. אבל בעיקר סבלתי. רעש, לכלוך, רעש, דפיקות דלת באמצע הלילה של מישהו חוזר שיכור, רעש, דפיקות שהן לא של דלת אבל כן של מישהו שיכור והרבה מאוד רעש ולכלוך בסך הכל.
אז זה נורא כיף לפעמים שיש איתך אנשים בבית ושיש עם מי לדבר ולשבת אחרי יום ארוך בעבודה אבל זה גם כיף שלא :)
אני מרגישה שזה הצעד שלי לחיים החדשים שלי, בוגרים יותר, פרטיים יותר ורגועים יותר (כי אפשר לישון בלילה בלי דפיקות ואם יש דפיקות אז זה מבחירה שלי - וכדאי שהן יהיו טובות!)
אוהבת ומתרגשת,
הרווקה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
רווקה קשוחה