זה קורה לי כשאני מתרגשת ממש. בבוקר זה קרה לי כשקראתי על המחאה המדהימה ועכשיו זה קרה לי רק כי שמעתי שיר וקפצתי ורקדתי בחדר כמו שבא לי וכמו שלא עושים מול אף אחד. כמו רוק סטאר.
ואז אני אומרת לעצמי, למה? למה אני לא יכולה להשיג יותר בחיים מהממוצע? למה לימדו אותנו שלקרוע את התחת כל יום בעבודה להכיר בחור נחמד ולהקים משפחה זה מה שעושים בחיים? למה לא עושים יותר מזה? אני מעריצה את האנשים שנמצאים באוהלים עכשיו, פשוט מעריצה.
אני מדברת גם על דברים קטנים. למה שאני לא אטוס לפריז רק כדי לתפוס הופעה של הצ'ילי פפרס או אפילו אטוס ללאס וגאס לסוף שבוע מטורף של הימורים סקס ואולי איזה חתונה מהירה? ואז כמובן גם ביטול חתונה - היי, מה זה חתנוה בלי ההכנות?
למה שאני לא יפיק סרט דוקומנטרי על מה שמעניין אותי? למה שאני לא אעשה יותר מסתם לקום כל בוקר ללכת לעבודה לחזור מותשת להכין אוכל למחר לצאת עם הכלבה וללכת לישון? למה? כי זה דורש אומץ ואמונה בעצמך.
אני רוצה את הדברים האלה. אני רוצה לעשות מעבר. אני רוצה לעשות משהו שיזכרו אותי אני רוצה שישאלו לדעתי. אני רוצה לדעת שהייתי מישהי חשובה בשביל אנשים אחרים, הם ראו אותי בקליפ או קראו את הטור שלי בעיתון או אולי סתם עברו בבלוג הזה וזה עשה להם משהו, הם קמו והחליטו ללכת על זה.
חייב להיות בחיים יותר מזה. חוץ מזה שאני גם כל כך נטולת סקס שזה כבר הגיע לשלב של הרהורים ושאלות קיום.
אז או שתציעו לי פה רעיונות לביטוי עצמי או שתכירו לי בחור מדהים. עדיף עם בית במצב של היום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
רווקה קשוחה