טוב, נפלה עליי נוסטלגיה והחלטתי להעלות קטע שכתבתי לפני איזה שלוש שנים על התקופה שהייתי טיפש-עשרה.
לרקוד עם הגדולים
אני ונופר היינו עושות את זה כל סוף שבוע.
מרימות טלפונים מקשקשות קצת מפלרטטות הרבה ואז מגיעות לעניין.
אחר כמה טלפונים וכמה ניסיונות היינו מוצאות פראייר, תמיד היינו מוצאות בסוף.
התלבשנו, התאפרנו, לקחנו את הדברים שאנחנו צריכות, פלאפון הגנה וכסף.
ואז היינו נוסעות, לפעמים הם היו באים לבד, לפעמים עם חברים ולנו שום דבר לא הפריע כל עוד זה לא מנע מאיתנו להגיע אל המטרה.
עלינו לאוטו, מוזיקה בקולי קולות ולנו שום דבר לא מפריע.
עוצרים לקנות סיגריות ושתייה, שותים בדרך, גם הנהג ולנו - שום דבר לא מפריע.
מעשנים קצת, מספרים בדיחות גסות וסיפורים – ולנו שום דבר לא מפריע כי היה לנו אחת את השנייה, תמיד היה לנו אחת את השנייה.
והנה המטרה – החוף. הגענו לחוף של הגדולים, מותר לנו להתנהג כמו גדולים מותר לנו לעשן ולשתות כמו שהגדולים עושים.
כל הזמן יש מוזיקה ברקע ואנחנו הולכות לרקוד עם הגדולים, מנענעות את העניינים מפלרטטות עם אנשים ונהנות מהחיים העיקר שאנחנו אחת עם השנייה, תמיד היה לנו אחת את השנייה. אני רואה שנופר הכירה מישהו כי הלשון שלו בתוך הפה שלה, והיא כבר פחות מתייחסת אליי, ואז ניגש אליי מישהו קצת נמוך אבל עם פרצוף סימפטי, הוא נראה בחור טוב, ילד של אמא והוא מזמין אותי לרקוד.
אז אני משוויצה עם התנועות הכי טובות שלי, מפגינה כישורים פיזיים לא מהעולם הזה ואני משתדלת כל הזמן לחייך ולצחוק ממה שהוא אומר. הוא גדול, הוא בטוח יודע מה הוא אומר.
הוא מקרב אותי אליו חזק, יש לו ריח של זיעה אבל אני מתעלמת כי הוא גדול ואני רוקדת עם הגדולים, אני מרגישה את היד שלו עוברת לי על כל הגוף כאילו בוחן את הסחורה, בודק אם הכול בסדר. ואז אני רואה אותו מתקרב אליי והוא לא מסתכל לי בעיניים, המבט שלו קצת יותר נמוך, אולי בגלל שהוא נמוך אולי בגלל שככה הגדולים מסתכלים.
עצם זר נכנס לי לחלל הפה, מסתובב לו שם בפנים מתפלש לי ברוק, הוא מנשק אותי ונראה לי שאני די נהנית מזה, הוא קצת אגרסיבי אבל אולי ככה הם הגדולים, אגרסיביים.
הוא דוחף אותי אל מחוץ לרחבת הריקודים ואני מרגישה איך העיניים של כולם מסתכלים עליי במין מבט מסכן, בטוח זה מקנאה. אני עם הגדולים והם מקנאים שהצלחתי להיכנס.
ואז שאלתי אותו: "ראית את החברה שלי? ראית את נופר?" והוא לא עונה, רק נוגע ומסתכל – בודק. אז הוא מוציא את הלשון מהפה שלי שם עליי יד ולוקח אותי.
אני מסתכלת מסביב מחפשת פרצוף מוכר מחפשת את נופר.
אולי היא כבר גדולה. אני מנסה להשחיל מילה ואז הוא עוצר, מסתכל עליי ואומר: "חשבתי שאת ילדה קטנה אבל לא, את כל כך מיוחדת את לא יודעת כמה אני שמח שאת איתי". הוא מסתובב אחורה, פותח איזה אוהל שהיה שם ופתאום אני רואה את נופר. "הנה את!" והיא ערומה עם הבחור הזה שהסתיר לי אותה ברחבת הריקודים. העיניים שלה נוצצות ואני מחייכת, כי הן נוצצות משמחה. אני מוכנסת לאוהל ביחד עם הבחורים ועם נופר – תמיד היינו אחת עם השנייה. האוהל נסגר עליי, ועכשיו אף אחד לא יקשיב לי, כי כולם פה גדולים ומי אני שיתווכח - זה מה שגדולים עושים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
רווקה קשוחה